הרב מרדכי הלוי שוורצבורד
זבחים עח.
הפרשת חלה מעוגת טורט
דנו הפוסקים במיני מאפה, המכילים מעט קמח והרבה סוכר ושמן ושוקו ושאר תבלינים, כגון עוגת טורט האם חייבים בהפרשת חלה? והאם שאר התבלינים מצטרפים להשלים לשיעור חלה, או שמא צריך שתהא כמות גדולה כל כך שהקמח לבד הוא כשיעור חלה.
עיסה מחיטים ואורז
הנה מבואר בסוגייתנו בדף עח. שהעושה עיסה מחיטים ואורז – אם יש בה טעם דגן חייבת בחלה, ויש בזה כמה ספיקות:
א. האם דווקא חיטים עם אורז או גם תערובת של שאר מינים?
ב. האם האורז מצטרף להשלים לשיעור חלה, או שצריך שמהחיטים לבד יהיה שיעור חלה, ונתחדש רק שהאורז לא מבטל את החיטים.
ג. מה הדין בקמח חיטה שמעורב עם שאר מינים והקמח הוא מיעוט?
ויש בכל זה אריכות בראשונים ובפוסקים, ונבאר השיטות בתמצית בעזהשי"ת.
דבר הבבלי וירושלמי
בגמרא בסוגייתנו, מבואר טעם הדין שעיסה מחיטים ואורז חייבת בחלה אף כשהחיטים מיעוט, משום שכלל גדול בתערובות מין באינו מינו ש'טעם כעיקר', כלומר מאכל שנתערב במאכל אחר בשיעור שמורגש טעמו בתערובת, אינו בטל ברוב מן התורה, ומתחייבת כל התערובת בדיני המיעוט.
ואילו בירושלמי חלה מבואר הטעם, מפני שעיסת חיטים גוררת את האורז להיות כמותה, וזה דווקא בחיטים ואורז, אבל מינים אחרים אינם נגררים זה אחר זה.
מחלוקת הרמב"ן והרא"ש
הרמב"ן בהלכות חלה שלו כתב, שיש לתמוה איך מיעוט חיטים יגרום חיוב חלה כאשר הרוב אורז, וביאר הטעם על פי הירושלמי, שהחיטים גוררים את האורז להיות כמותם, ופסק כמ"ד בירושלמי שדווקא חיטים עם אורז, וגם שבחיטים לבד יהיה שיעור חלה, אז חייב אף שהאורז הוא רוב, אבל כשאין בדגן לבד שיעור – לא מצטרף האורז להשלים חלה, עוד כתב שבשאר מינים אם החיטים הן רוב ויש בחיטים שיעור חלה – בודאי חייב כיוון שאז אין צריך לטעם של גרירה, אבל אם אין רוב דגן פטורה מחלה.
ולפי טעם הירושלמי יש להקשות איך הגמרא ב'זבחים' מוכיחה מזה שטעם כעיקר ומין כשאינו מינו לא בטל הרי זה מטעם גרירה. ותירץ ע"ז הרמב"ן שאם היה המיעוט בטל, לא יכול להיות שדבר שנתבטל יגרור אחרים עכ"ד הרמב"ן.
הרא"ש בהלכות חלה שלו (סי' ט"ו) השיב על הרמב"ן, וכתב שמשום טעם כעיקר מתחייבת התערובת בחלה, אף שהחיטים הן מיעוט, כי מדין טעם כעיקר, כאשר החיטים נותנים טעם באורז- הפך הטעם את האורז להיות כמו חיטה לשיטת ר"ת עד ששים כנגדו, כיון שנתינת טעם היא עד ששים ולשיטת רבינו חיים כהן, רק כשיש כזית מהחיטים בשיעור אכילת פרס, שזה שלש כביצים או ארבע כביצים, ומה שאמרו בירושלמי הטעם משום גרירה, כי הוקשה לו שאם הרוב אורז אינו בא לידי חמוץ, ואיך מועיל למצה? לכן תי' שהחיטים גוררות את האורז וגורם לבוא לידי חמוץ, עוד כתב הרא"ש (סי' ח') שגם אם אין בדגן שיעור חלה רק בצירוף האורז- חייב, ופירש ה'דברי' חמודות של הרא"ש לגבי חלה אין הבדל בין חיטים ואורז לשאר מינים, אלא הכל חייב בחלה מדין טעם כעיקר, ורק במצה שצריך טעם דגרירה בזה דוקא חיטים ואורז ולא שאר מינים, וכ"ד תוס' בסוגייתנו (דף עח. ד"ה אלא), שגם בדגן ותבלינים מועיל להתחייב בחלה מדין טעם כעיקר, אלא שהם סוברים שגם לגבי מצה מועיל אף בשאר מינים.
הרמב"ם (פ"ו מבכורים הי"א) כתב שהעושה עיסה מחיטים ואורז – אם יש בה טעם דגן חייבת בחלה, והראב"ד השיג שבירושלמי מבואר שצריך שיהא בדגן שיעור חלה, אכן המהר"י קורקוס והכס"מ למדו בדעת הרמב"ם שא"צ שיעור חלה מן הדגן, אלא האורז משלים לשיעור.
הש"ך (סי' שכ"ד סקי"ז) כתב שלפי הטעם דגרירה דוקא חיטים ואורז, אך לפי הרא"ש שזה משום טעם כעיקר ה"ה שאר מינים וכ"ד הטור שגם שאר מינים.
החזו"א (דמאי סי' י"ג סקי"ג) כתב שגם הרא"ש סובר שדוקא חיטים ואורז, כיוון שצריך גם טעם דגרירה לגבי מצה שיקרא לחם, וא"כ גם לדיני חלה ילפינן ממצה וצריך טעם דגרירה.
הכרעת המשנ"ב במצה
המשנ"ב בהלכות פסח (סי' תג"ן ס"ק י"ד) הביא דעת הרא"ש, שגם בשאר מינים אם יש כזית בכדי אכילת פרס- אם אוכל כזית מהתערובת יצא ידי חובת מצה, והביא שיש חולקים וסוברים שבשאר מינים דוקא אם הרוב דגן, ונכון להחמיר לכתחילה בדין מצה דאורייתא ובשעת הדחק יש לסמוך על סברא ראשונה.
לפי דבריו לגבי חלה ודאי יש להפריש גם בשאר מינים כשיש כזית בכדי אכילת פרס.
אחר שבארנו יסודות הראשונים נשוב לנידון עוגת טורט, ומצאנו באחרונים שדנו במאפה 'לעקך' שהוא קמח עם הרבה דבש וסוכר, האם חייב בהפרשת חלה? יעוי' צמח צדק סי' רל"ו מש"ב ללמד זכות על המקילים וכן ב'ערוך השולחן' סי' שכ"ט, אך ב'אבני נזר' (יו"ד סי' תי"ג) וכן ב'מנחת שלמה' (סי' ס"ח) כתבו דחייב בחלה.
עתה נבאר את העולה מן האמור להלכה:
- עוגה העשויה מקמח ושאר תבלינים, והרוב קמח, ויש שיעור חלה בקמח, יש להפריש חלה בברכה.
- אם אין בקמח לבד כשיעור, רק בצירוף התבלינים, לדעת רוב הפוסקים מצטרף המיעוט להשלים לשיעור, אך יש לחוש לשיטות שצריך שיעור חלה בדגן עצמו (עי' חזו"א דמאי סי' י"ג סק"י) ומספק לא יברך.
- כאשר הקמח הוא מיעוט ואין בו שיעור חלה, ובצרוף המינים האחרים יש שיעור כפי שמצוי בעוגות טורט – לדעת הרמב"ן פטור ולדעת הרא"ש חייב (ולחזו"א גם הרא"ש פוטר) ויפריש בלי ברכה, וכן אם עושה כמות גדולה באופן שהקמח לבד הוא שיעור חלה, מ"מ לא יברך מספק.
- כיון שעוגת טורט בשעת לישת הבצק הוא נוזלי, בבלילה רכה אין להפריש חלה עד לאחר אפייה ואם הפריש בלישה צריך לחזור להפריש לאחר האפיה.
- לשיטת רבנו תם שהובאה ברא"ש, כל מוצר אפוי המכיל קמח אפילו מעט, כגון מוצרי טבעול, כל שאין ששים נגדו (כלומר משתי אחוז בערך) נותן טעם בכל התערובות והכל מתחייב בחלה, ומדינא רב האנשים פוטרים, והרוצה להחמיר יכול להפריש פרור קטן ולומר 'הרי זו חלה' כדי לצאת ידי כולם.
- מי שקונה עוגת טורט במאפיה, אף אם קנה עוגה קטנה שאין בה שיעור, כיון שבמאפיה אופים כמות גדולה חייבת בחלה – הנוהגים לעשר בבית, יקפידו להוציא פרור נוסף לשם חלה.