"וְכָל-יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ, רַק רַע כָּל-הַיּוֹם" (ו׳ ה׳ )
פעם אחת, סיפר האדמו"ר מקאסוב שליט"א, הייתי אצל זקני הגדול בעל "שבט הלוי" זצוק"ל, והוא היה אז למעלה מגיל תשעים, ובאמצע שיחתי עמו אמרתי לו: "אולי נלך ביחד להתפלל במקומות הקדושים?"
והשיב לי ה"שבט הלוי": "אין לי זמן!"
הרהיב נכדו עוז, ושאל את זקנו בתמהון: "מה הפירוש ש'אין לך זמן', והלא הסבא כבר למד את כל התורה כולה! א"כ בודאי יכול ללמוד גם בדרכים?"
הביט עליו זקנו, בעל "שבט הלוי", בעיניו הטהורות ולא התווכח אתו, אך אמר לו דבר נורא, ובדבריו אלו ראו באמת מה שעל לבו, וכה אמר לו: "לא טוב, ולא כדאי לצאת החוצה אל הרחוב כשאין צורך גדול בכך, כי ראיה אחת שאינה טובה יכולה לקלקל את כל עבודת ימי חייו של האדם!..."
ומעשה היה ביהודי חשוב באמריקה, שבנו הגיע למצוות, רצה האב להעניק לבנו מתנה גדולה, והודיע לו שלקראת יום בר המצוה שלו הם יסעו לארץ ישראל, לבית מדרשו של רבינו, ושם יניח לו מרן את התפילין בפעם הראשונה. הילד התרגש מאד מהמתנה הרוחנית שיועדה לו, והכין את עצמו היטב לקראת הטיסה לארץ ישראל.
האבא סיפר לבנו שרבינו אמר לו, כי מספר ימים לפני שהם מתכוננים לצאת מאמריקה, שיתקשר אליו שנית, כדי לוודא שהכל בסדר, ושלא יגיע לחינם. כשבוע לפני הטיסה מתקשר האב אל רבינו, ולתדהמתו הוא שומע את בעל "השבט הלוי" אומר לו: "החלטתי שלא כדאי לכם לבוא אלי לבני ברק".
"מה קרה פתאום?" שאל האב ההמום, "הרי הילד מתכונן לכך נפשית כבר זמן רב".
רבינו הסביר: "נכון שיש ענין שבפעם הראשונה שהילד מניח תפילין, הוא יעשה זאת על ידי רב, אבל האם חשבת, אבא יקר, כמה דברים לא טובים עלול הילד שלך לראות במהלך הדרך הארוכה שתעשה איתו מאמריקה עד לארץ ישראל? וכי הצר שווה בנזק המלך?" האב ההמום ניסה להסביר כי הילד עלול להתאכזב בצורה קשה, "שום דבר שבעולם אינו שווה שיקריבו עליו את הנזק שעלול להיות לילד מראית דברים אסורים!" פסק רבנו.
המשיך האב לשאול: "ומה אעשה עם שני הכרטיסים שקניתי במחיר של 2,000 דולרים?"
"לך תקנה מסגרת גדולה ויפה", אמר רבינו, "ותשים בתוכה את שני הכרטיסים, ובראש המסגרת תכתוב באותיות קידוש לבנה: 'הקרבנו את שני הכרטיסים הללו שמחירם היה 2000 דולרים, על מנת שהבן היקר שלנו לא יראה דברים אסורים'!..."
(מתוך "ולא שבט הלוי בלבד")