"מה עניין שמיטה להר סיני… שמסיני היו כולן כללותיהן ודקדוקיהן" (רש"י)
קשר מיוחד בהוראה היה לו לאבי זצ"ל עם ידיד נפשו מרן הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל שהחשיב אותו מאד והיה בעצמו שולח אליו שאלות שונות, בפרט בענייני יו"ד הסבוכים, בהם היה אבי זצ"ל בקי מומחה וידוע ברבים.
"פעם אחת התעוררה אצל אבי זצ"ל שאלה סבוכה בהלכות אלו, וכשלא מצא פתרון לסבך זה, הרים טלפון למרן הגרש"ז אויערבאך כדי להתייעץ עמו בצדדי השאלה ובדרכים לפותרה כהלכה. מרן הגרש"ז השיב לאבי זצ"ל שאינו יכול לעיין כעת בדבר וידבר אתו על זה יותר מאוחר. לא עברה חצי שעה, ובבית אבי זצ"ל נשמעו דפיקות בדלת. היה זה לילה גשום במיוחד, ולתדהמת אבי זצ"ל, עמד מרן הגרש"ז בפתח הדלת כששקית ניילון עוטפת את כובעו וכולו רטוב מהגשם העז. אבי זצ"ל שאל אותו על מה ולמה בא, ומרן הגרש"ז השיב: 'הרי התקשרתם לשאול אותי שאלה, אז באתי לדבר אתכם עליה'…
"אבי זצ"ל המשיך לתמוה מדוע הטריח מרן הרב אויערבאך את עצמו מרום שנותיו לבוא עד אליו, ולא יכול היה לשוחח אתו בטלפון על השאלה או שהיה קורא לו והוא היה בא אליו הביתה. השיב לו מרן הגרש"ז בענוותנותו האופיינית: 'בשלמא, אם הייתה זו שאלה בהלכות שבת, שבהן אני נחשב למרא דשמעתתא, הרי שאכן בדין הוא שמעלת כבודו היה צריך לטרוח ולבוא אלי הביתה, אבל מכיון שבשאלות יו"ד הסבוכות עסקינן הכא, שבהן מעלת כבודו נחשב למרא דשמעתתא, לכן מן הראוי היה שאטריח את עצמי ואבוא אליו לדון בצדדי השאלה הסבוכה…'
"ואכן היה אבי זצ"ל מרא דשמעתתא בהלכות אלו, מחמת שהיו אצלו יסודות איתנים בהוראות למעשה מה שקיבל מפי רבותיו הגדולים ומפי אבותיו הק'. מעולם לא הכניס דברים חדשים בעולם ההלכה, ולא סבל כל מיני המצאות הלכתיות שרבים וטובים ניסו להמציא ולהכניס חדשים לבקרים בקרב יראי ד' וחושבי שמו, כאשר היה מרגלא בפומיה שחדש אסור מן התורה ואין לנו אלא דברי בן עמרם, ורק מה שקיבל ושמע מפי רבותיו ואבותיו היה מניח מול עיניו וכך היה פוסק ומשיב לאלפי שואליו את דבר ד', בצורה הברורה והבהירה ביותר.
(המבשר תורני- אמור)