הרב צבי וינברג
"וְכָל אָדָם לֹא יִהְיֶה בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּבֹאוֹ לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ עַד צֵאתוֹ" (ויקרא ט"ז, י"ז)
בירושלמי יומא (כז.) איתא, שסיפר שמעון הצדיק שראה זקן לבוש לבנים שהיה עמו בעת עבודתו ביוה"כ, ושאלו את שמעון הצדיק שהרי האיסור "וכל אדם לא יהיה באוהל מועד" לא נאמר רק על אדם, אלא גם על מלאכים שנאמר בהם "ודמות פניהם פני אדם", וא"כ איך היה עמך בשעת העבודה, והשיב שלא היה זה מלאך אלא היה זה הקב"ה בעצמו.
בפירוש רבי ירוחם פערלא זצ"ל על הסמ"ג (לא תעשה קפג ד"ה ועכ"פ עמ' 436) הוכיח מכאן, שהאיסור כניסה בשעת ההקטרה ומתן דמים ביוה"כ, אין זה דין באדם הנכנס, שא"כ מה שייך איסור למלאך להיכנס, אלא על כרחך שהוא מדיני עבודת הכהן בזמן שיש שם אדם, שהוא פוסל את העבודה.
בס' הדר יעקב עה"ת (להרב יעקב חיים סופר שליט"א סי' לא), כתב שהתיבות "וכל אדם לא יהיה באהל מועד" עולה בגימטריא "אפילו מלאכים לא היו" [320]
דבר נפלא כתב ה"משך חכמה" (בראשית כא,יד), דהנה בעקידת יצחק (שם כב,יא) כתוב "ויקרא אליו מלאך ה' מן השמים ויאמר אברהם אברהם", וקשה מדוע קרא אליו מן השמים דווקא, ולא יכל המלאך לגשת אל ההר.
וכתב: "לפי שבעת העקידה שהיה מקריב אברהם בנו להשי"ת, היה אז התגלות אלוקות כמו שהיה לכהן גדול ביום הכפורים לפני לפנים, שע"ז נאמר "וכל אדם לא יהיה באהל מועד" ופי' בירושלמי אפילו אותן שכתוב "פניהם פני אדם".
לכן לא היה יכול להיות אז המלאך על ההר, ולכן קרא אליו מן השמים, וכן אמרו במדרש (בראשית רבה נה,י) שאברהם היה ככהן גדול בעת העקידה, ולכן לא היו יכולים המלאכים לבוא שמה, ודו"ק בזה, וזה שאמר "אשר יאמר היום בהר ד' יראה", ע"כ.
ובס' הדר יעקב עה"ת (שם), הביא את דברי ה"משך חכמה", והוסיף שהרי כבר נודע דרבים סוברים שעקידת יצחק היתה ביום הכפורים, וכמו שכתב בדרשות ר"י אבן שועיב (דרשה ליוה"כ דף תק"ו) בשם מדרש חז"ל, וכן הביא הרד"ל (על פרקי דרבי אליעזר פל"א אות מ"ד) בשם הריקאנטי, וכתב שם שאמנם באגדה דויקרא (פכ"ט) אמרו שהעקידה היתה בתשרי, אבל באגדה דשמות (פט"ו) אמרו שהעקידה היתה בפסח, וכ"כ הרמ"ע מפאנו (בעשרה מאמרות מאמר חיקור דין סוף פ"א), ועי' כף החיים (תקפד,טז).
(קב ונקי)