הנה יש ענין של זיכוי הרבים, לתת זכויות לציבור, כמו שיש חסד בגשמיות, שאדם עושה טובות לאחרים, כך יש חסד ברוחניות, זיכוי הרבים בתורה, במידות טובות, וביראת שמים, וזה חסד גדול יותר מן החסד בגשמיות, כי גשמיות היא רק בעולם הזה, ואילו רוחניות זה חיי נצח בעולם הבא, לכן זה דבר גדול מאד לזכות את הרבים. והנה זיכוי הרבים שייך לא רק כשאומרים שיחות מוסר או שיעורי תורה בפני ציבור גדול, ויש זיכוי הרבים גם לילדים בגיל קטן מאד, כגון מי שמלמד אל"ף בי"ת לילדים קטנים, הוא נותן להם את היסוד של תורה, כי בלי זה לא ידעו לקרוא, ולא יוכלו ללמוד ולהתפלל, וכשמלמד אותם אל"ף בי"ת הרי הוא מזכה אותם ונותן להם את היסוד של תורה ושל תפילה ושל יראת שמים, וזה עצמו דברי תורה, ומקדש את האדם בקדושת התורה. ואפילו בגן ילדים שייך זיכוי הרבים, שמלמדים את הילדים לומר תורה ציווה לנו משה, וכן על ידי מנגינות ושירים שמחדירים בהם יראת שמים ואהבת תורה, זה גם נחשב זיכוי הרבים.
שכרו של זבולון
ויש עוד זיכוי הרבים שזבולון תומך ביששכר, ומסייע בגשמיות לאלו שעוסקים בתורה, ועוזר להם בכסף או בעצות, על ידי העזרה הזאת נעשה זבולון שותף ליששכר, ומקבל שכר כמוהו בעולם הבא. והנה בעולם הזה רק מי שעוסק בתורה ממש זוכה לאשריך בעולם הזה, וכפי שידוע המעשה ממרן הגאון רבי אהרן קוטלר זצ"ל שאמר לגביר אחד ממחזיקי התורה, כי אמנם בעולם הבא אנחנו שווים, אבל בעולם הזה אין לך את האושר שיש לי בלימוד התורה. ומכל מקום מסתבר שגם מי שעוזר לתורה, זוכה לחיים מאושרים ומצליח בעולם הזה יותר ממי שאינו עוזר לתורה, אמנם לא יהיה לו האושר של מי שעוסק בתורה עם פת במלח ומים במשורה ועמל בתורה עם כל ריכוז המחשבה, אבל יהיו לו חיים מאושרים, בזכות שהוא מזכה הרבים, שעוזר לתורה, וגם לומד בעצמו כפי יכולתו. ונתבונן מהו העולם הבא של זבולון, הנה ידוע שהעולם הבא הוא תענוג שאין לשער, ואמרו (ברכות לד, ב) שאפילו הנביאים לא ידעו מה הם תענוגי העולם הבא, שעליהם נאמר (ישעיה סד, ג) "עין לא ראתה אלוקים זולתך יעשה למחכה לו", היינו מי שמחכה לעולם הבא הוא זוכה לתענוגים אלו, והם תענוגים שנמשכים, ומתחדשים כל הזמן עוד ועוד תענוגים בלי סוף, וגם זבולון זוכה לתענוגים כאלו כמו יששכר. אך יש לעיין אם זבולון יזכה גם לעסוק בתורה בעולם הבא כמו יששכר, או שרק יהיו לו התענוגים ולא יעסוק שם בתורה.
ברא מזכה אבא
דבר זה יש ללמוד ממעשה שהיה, וכבר סיפרתי לאחרונה, שהיה אדם שנפטר צעיר, שלא למד גמרא בעצמו, והשאיר אחריו בן יתום, והבן נכנס ללמוד בחיידר, ולא היה רגיל בלימוד הגמרא, והיה קשה לו מאד, ופעם אחת עמדו לפני מבחן, ובכה בפני אמו שהוא לא מוכן למבחן, ונרדם על מיטתו מתוך בכי, ולמחרת בבוקר קם משנתו ואמר שהוא יודע את הגמרא, אביו בא אליו בחלום ולימד אותו והסביר לו הכל. אני מכיר את בעלי המעשה. האב נתגלה לבנו מעולם האמת ולימד אותו את הגמרא! למרות שהאב בחייו לא למד ולא ידע את הגמרא, מכל מקום ברא מזכי אבא (סנהדרין קד, א), וכיון שהבן בעולם הזה למד את הגמרא, גם האב זוכה ללמוד אותה במתיבתא דרקיעא. רואים בזה כמה עניינים, ראשית מבואר שענין ברא מזכי אבא הוא שהבן מזכה את אביו לא רק בתענוגים של העולם הבא, אלא גם בתורה ממש, כל התורה שהבן לומד בעולם הזה, גם האב לומד אותה במתיבתא דרקיעא, שיש שם הרבה מתיבתות שעוסקים בתורה, והאב זוכה לישב ולעסוק בתורה עמהם, בזכות הבן שלומד תורה בעולם הזה. ועוד דבר רואים, שמלבד מה שזכה האב לעסוק בתורה בעולם הבא, גם קיבל רשות מבית דין של מעלה להתגלות אל הבן וללמדו תורה! יש הרבה נשמות שהיו רוצים לחזור ולהתגלות לבני משפחתם, אך בית דין של מעלה אין מניחים לכל אחד לעשות כן, וצריכים רשות מיוחדת לזה, והאב שבנו עסק בתורה זכה וקיבל רשות לבוא וללמד את הבן. כל תורה שהבן לומד בעולם הזה, הוא מזכה את האב, שגם האב לומד את אותה התורה במתיבתא דרקיעא, ושם הוא מבין הבנה עמוקה יותר ממה שהבן מבין, כי מלמדים אותו עם הבנה של מתיבתא דרקיעא, ובנוסף לזה גם יכול להיות שיתנו לו רשות מבית דין של מעלה להתגלות אל הבן וללמד אותו תורה. זהו הענין של ברא מזכי אבא.
בצל החכמה בצל הכסף
וכך גם ביששכר וזבולון, שזבולון עוזר ליששכר ללמוד, ובלי עזרתו לא היה יששכר יכול ללמוד, כי צריך לדאוג לפרנסתו, ובזכותו של זבולון יששכר יכול לעסוק בתורה בלי הפרעות, נמצא שזבולון מזכה את יששכר בתורה, וכל התורה שיששכר לומד שייכת גם לזבולון, ובשכר זה יזכה זבולון לא רק לתענוגי העולם הבא כמו יששכר, אלא גם לתורה ממש, וכאותו האב שזכה בזכות הבן ללמוד תורה במתיבתא דרקיעא, כיון שהוא מזכה אותו ונתן לו את האפשרות לעסוק בתורה. וכן כתב מרן החפץ חיים זצ"ל בשם עולם (פרק ט"ו) כי המחזיק תורה יזכה שיפקח השם את עיניו לעתיד וירחיב את אור שכלו עד שיזכה לישב בישיבה של מעלה, כמו שאמרו (פסחים נג, ב) כל המטיל מלאי לכיסן של תלמידי חכמים זוכה ויושב בישיבה של מעלה שנאמר כי בצל החכמה בצל הכסף, עכ"ד. ויעוין עוד בהערה שם מה שהוסיף בזה, ובשמירת הלשון שער התורה פרק ה'. זהו הענין של זיכוי הרבים ברוחניות. סיפר לי ראש ישיבה אחד שהיה חולה וחלש בכוחותיו, והיה נוסע למדינות רחוקות לאסוף כספים לישיבתו, ובין התורמים היו גם אנשים רחוקים מתורה, שלא היו אוהבי תורה, רק מתוך אהבת חסד ורחמנות תרמו לו, כיון שראו אדם חולה וחלש שטורח ובא במסירות נפש, והסוף היה שאותם אנשים בעצמם קיבלו אהבת תורה, מפני שזיכו את הרבים בתורה על ידי ממונם, ואף שלא הייתה כוונתם לשם תורה, אלא לשם חסד, זכו לקבל אהבת תורה, בזכות זיכוי הרבים בתורה.
כל אחד משפיע בהנהגתו
והנה כל זה הוא זיכוי הרבים על ידי פעולות מיוחדות, כגון שמרביץ תורה ומחנך לתורה ויראת שמים ומידות טובות, או שיש לו ממון ומחזיק ידי לומדי התורה, אבל יש גם זיכוי הרבים בלי פעולות מיוחדות, כל אדם שלומד תורה בעצמו הוא מתקדש ומשפיע גם על אחרים. אדם שיש בו קדושה, משפיע קדושה על סביבתו, כידוע שיש הבדל בין החילונים שגרים בבני ברק לאלו שגרים בערים אחרות, כי אלו שגרים בסביבת בני תורה מקבלים השפעה של קדושה. וכל אחד יכול להשפיע זיכוי הרבים במה שהוא, בהתנהגות שלו, ובמידות הטובות שלו, הוא משפיע בזה על כל הסביבה, שבני אדם רואים אותו ומושפעים ממנו, אם רואים רשעים מקבלים השפעה מרשעים, ואם רואים צדיקים מקבלים השפעה מצדיקים.
(דרכי החיזוק )