הרב ישראל מאיר שושן
יעקב אבינו נאבק עם עשיו. הוא התכונן למלחמה בשלושה דרכים: בדורון, תפילה ומלחמה. התפילה היתה שהדורון או לחילופין המלחמה יצליחו. בלי תפילה אין שום אפשרות להצליח. מאז ומתמיד היתה התפילה הנשק הרשמי והייחודי של כל יהודי.
המקובל האלוקי, הגאון רבי נתן נטע שפירא זצ"ל, היה רבו של הש"ך, והיה ידוע ומפורסם בכל תפוצות ישראל בספרו "מגלה עמוקות". רבי נתן שפירא כיהן כרבה של קראקוב לפני כ 400 שנה.
ויהי היום, הודיע ה'מגלה עמוקות' לראש הקהל שהוא מעוניין להתפטר מהרבנות.
"מה???" נזעק ראש הקהל, ששימש כעין ראש עיר, "הרב רוצה לעזוב אותנו? למה?"
המגלה עמוקות ענה קצרות: "תודיע לכל הרבנים והדיינים שלא יגיעו אלי יותר, בעוד שלושה ימים אני עוזב את העיר!"
התחנן ראש הקהל: "לפחות יאמר נא רבי, למה ומדוע?"
אך הרב בשלו: "אין לי אפשרות להסביר".
הידיעה נפלה על כל תושבי העיר כרעם ביום בהיר. כל תושבי קראקוב על רבניה, דייניה ותלמידי החכמים העצומים שבה היו שבורים ורצוצים. הגאון האדיר, אור התורה ששכן בקרבם – עוזב… ארבע שעות לפני מסיבת הפרידה המתוכננת, קרא המגלה עמוקות לגבאי האישי שלו ואמר לו: "לך בבקשה, תודיע לכולם שאני חוזר בי מהחלטתי, ואני נשאר בעיר".
שמחה עצומה מילאה את לבבות האנשים, שהתחילו לרקוד ברחובות. בד בבד הגיעה משלחת של נכבדי הקהילה אל המגלה עמוקות ובקשת הסבר בפיהם: "ילמדנו רבינו, מעיקרא מאי קסבר והשתא מאי קסבר? מדוע רצה הרב מלכתחילה לעזבנו, ולמה זה שינה את דעתו?"
ענה הרב: "לא אוכל לספר לכם למה רציתי לעזוב בתחילה, מטעם הכמוס עמדי, אך למה החלטתי להישאר – אספר לכם: ביום האחרון לשהותי בעיר, שעות ספורות לפני מסיבת הפרידה המתוכננת דפקו אצלי בדלת בעלי דין, תובע ונתבע. התובע היה העשיר הגדול ר' יעקב, שתבע את ר' מוישה התלמיד חכם.
ר' מוישה הינו אברך תלמיד חכם, בעל משפחה ברוכה שהיה עומד ברחוב מידי יום ומוכר כעכים בעגלתו. בוקר אחד, עבר ברחוב ר' יעקב העשיר בכרכרתו המפוארת, ושמע את קריאותיו הקצובות של ר' מוישה, המזמינות את הקונים לבוא ולקנות מכעכיו.
עצר ר' יעקב את כרכרתו ומיהר לגשת לר' מוישה: "אמור לי, ר' מוישה, כמה שעות ביום הנך עומד כך ומוכר במקום ללכת ללמוד?"
"שלוש שעות", ענה האברך בצער.
"וכמה אתה מרוויח בחודש?" ממשיך הגביר לשאול.
"2,000 שקל, ולפעמים 2,200 שקל לחודש".
"אם תסגור את חנותך ותשוב ללמוד – אשלם לך 7,000 שקל בכל חודש", מבטיח הגביר.
האברך הדל פוקח זוג עיניים גדולות ותוהות: "תשלם לי? מדוע?"
"אני רוצה לעשות איתך עסקת 'יששכר וזבולון'", ענה הגביר, "תלמד יום שלם במנוחת הנפש ונתחלק בזכויות…"
ר' מוישה, מסכים לעסקה בחפץ לב, וסוגר את דוכנו אחר כבוד. כל אותו חודש הוא יושב בבית המדרש ולומד במנוחה ובשמחה.
אתא ראש חודש, שליח דופק על דלתו ומושיט לו את המעטפה שמכילה, כמסוכם, 7,000 שקל. למחרת, שב ר' מוישה, התלמיד חכם, עם העגלה לקרן הרחובות וממשיך בממכר הכעכים כבימים ימימה. עובר שם ר' יעקב העשיר ומתפלא מה קורה כאן?? הרי עשינו הסכם?
הוא ממהר לרדת מן העגלה וקורא לידידו: "ר' מוישה! מה קרה לך?! האם לא שלמו לך את ההתחייבות?"
"בודאי שילמו לי", עונה האברך.
"אז למה הפסקת את ההסכם?" תוהה העשיר.
"כי אני לא מעוניין!" פוסק ר' מוישה.
"אבל היתה לנו עסקה, אי אפשר להפר הסכמים!" צועק ר' יעקב, "בוא נמהר לרב לפני שהוא עוזב"! הגיעו אלי שני בעלי הדינים והשמיעו את טענותיהם. שאלתי את ר' מוישה: "למה הפסקת את ההסכם? אני מכיר אותך, אתה הרי רוצה ללמוד…."
"זה נכון, רבי", עונה האברך, "אני אכן רוצה ללמוד, אבל זה מקח טעות".
"מה? אתה רוצה תוספת?" נזעק ר' יעקב.
"לא רוצה תוספות!" פוסק האברך.
ואחר ממשיך בנועם: "כאשר מכרתי את הכעכים, הייתי קם מידי לילה לאמירת תיקון חצות, ואח"כ ישבתי ללמוד עד התפילה. כאשר חזרתי הביתה מתפילת ותיקין, ניגשו כל בנות המשפחה למלאכה המורכבת של טחינת החיטים לקמח. מאחר והיתה זו מלאכה קשה ומסובכת, היו אשתי והבנות נושאות תפילה, להצלחת הטחינה, זו מתפללת ובוכה, וזו אומרת פרקי תהילים.
סיימו לטחון את הקמח, עכשיו צריך לשאת תפילה על מלאכת הניפוי, שחלילה לא תיפול תקלה תחת ידינו, ושוב, זו עומדת בפינה זו וזו בפינה אחרת, והבית הפך לחרדת אלוקים. עכשיו צריך לשאת תפילה שתצליח הלישה, שהבצק יהיה רך וטוב, ולאחר מכן תפילה שהכעכים יצאו טובים, טעימים ומספיק פריכים, וכך על כל פעולה ופעולה תפילות ודמעות, כשגם אני מצטרף לתפילות.
קירות הבית ספגו תפילות, והילדים ספגו את התובנה, שכאן בבית לא מבצעים שום פעולה ללא תפילה! ועכשיו, חודש שלם עבר עלינו בבית ללא התפילות הלוהטות של אפיית הכעכים, הרגשנו חסר בבית, ועל זה – קשה היה לי לוותר, מוטב לי לוותר על משכורת שמנה מאשר על קירבת אלוקים. אין לי על מי לסמוך, לא על אף גביר ונדיב, אלא רק על הריבונו של עולם!"
"לאחר ששמעתי את דבריו של ר' מוישה", סיים המגלה עמוקות את דבריו, "התרגשתי מאוד. אם כאלו יהודים יש בקראקוב – אני נשאר כאן!!"
הקב"ה יעזור שנקבל טעם בתפילה, שנתרומם מהתפילה, "ואתם הדבקים בד' אלוקיכם חיים כולכם היום".