הרב מרדכי הלוי שוורצבורד
מורה הוראה נאות שמחה מודיעין עילית
מסכת מכות דף ג'
איחור משכורת לעובדים:
דנו הפוסקים בעובד שבעל הבית אחר לו את המשכורת, והעובד דורש תוספת כנגד האחוזים שהיה יכול להרוויח בכסף בזמן זה, ובגלל שבעה"ב אחר לו את המשכורת הפסיד את האחוזים האלו, האם אכן מגיע לו סכום זה, או שמא הדבר אסור משום ריבית, שנמצא דורש תוספת עבור המתנת החוב שהמעביד חייב לו.
והשאלה נשאלת ג"כ במטפלת שאיחרו לה את המשכורת, ורוצים לפצות אותה לצרף לתשלום חפיסת שוקולד או שי צנוע בתוספת ברכה, האם יש בזה איסור ריבית?
מחלוקת ראשונים:
האור זרוע בבבא מציעא כתב שרבי אליעזר מטוך סבר שמגיע לפועל כנגד מה שהיה מרוויח, וכן סבר ראבי"ה, והביא ראיה מהמשנה במכות דף ג' שעדים שהעידו בשקר על אחד שחייב אלף זוז לשלושים יום ונתברר ששקרו, ובאמת אותו אדם חייב את הסכום של אלף זוז לעוד עשר שנים, מענישים אותם ומחייבים אותם לשלם, כמה ששוה לתת כדי לדחות את הפירעון משלושים יום לעשר שנים, והקשה שהרי אדם שלוה כסף אסור לו לשלם כדי לעכב את הפירעון שזוהי ריבית גמורה, אלא בוודאי המשנה עוסקת בחוב תשלום על שכירות פועל, ובזה מותר למעביד לדחות את התשלום תמורת כסף, כפי השיעור שיכול להרוויח, והוכיח מזה שאין איסור ריבית בשכירות פועל.
האור זרוע נחלק עליו והוכיח בראיות חזקות מפרק 'איזהו נשך' שנוהג איסור ריבית בחוב שמחמת שכירות, וכתב שיש ליישב את המשנה במעות יתומים או צדקה, שמותר להלוותם בריבית קצוצה, אמנם דעת כמה הראשונים שאסור להלוות כספי יתומים בריבית האסורה מן התורה, וכך נפסק בהלכות ריבית. ובנו מהר"ח אור זרוע (סי' ל"ט) השיב שיתכן שכוונת המשנה בריבית לגוי שאומדים כמה היה שווה לתת לגוי כדי לדחות את הפירעון.
הכרעת הבית יוסף:
הבית יוסף (סוף סי' ק"ס) הביא מתשובות מימוניות שר"א מטוך התיר ריבית לפועל מן המשנה במכות, ואחיו רבי אברהם אסר, והביא ראיה מגמ" בבבא מציעא שנוהג ריבית בשכירות, וכתב שהראיה ממכות תמוהה, וכתב שלכך אחיו רבי אברהם לא טרח להשיב על ראייתו, והדין שנוהג ריבית בשכירות כמו בהלוואה.
נראה כוונתו שהמשנה לא אומרת שמותר לשלם כדי לדחות זמן פירעון, רק עדים ששקרו משלמים כמה שוה לשלם כדי לדחות פירעון שמחיר זה הפסידו לו.
ויש להוסיף שהריטב"א במכות הקשה – למה מחייבים לשלם את מה שהיה מרוויח? הרי זה נזק בגמרא שמנעו ממנו להרוויח, ומי שמבטל מעותיו של חברו פטור, ותי' שבאמת מן הדין נחשב שהפסידו לו אלף זוז, שבאו לחייבו בשעה שאינו חייב, רק מפחיתים כמה שהיה הלווה מוכן לשלם לפני הזמן פירעון, אם המלווה היה מוריד מהחוב, לדוגמא אם חייב אלף זוז בעוד עשר שנים – שווה לו לשלם היום תשע מאות, אם המלווה מוריד לו מהחוב, יוצא שהפסידו לו רק מאה, לפי פירוש זה אין בזה ריבית בכלל וכמובן.
העולה לדינא:
להלכה הסכימו הפוסקים שנוהג איסור ריבית בחוב של שכירות, לכן אסור להוסיף לעובד על שכרו תמורת עיכוב המעות, כאשר מפרש שזה עבור איחור התשלום, וכן אסור להוסיף למטפלת שי ולפרש שזה עבור המתנת המעות, וכשלא מפרש ומוסיף דבר מועט נחלקו הפוסקים ויש להחמיר, ואם זקף את החוב במלווה אסור.
ריבית פיגורים בהפרשת פנסיה:
בענין זה חשוב לדעת שאם המעביד מאחר את הפרשת הפנסיה לעובד, החוק מחייב אותו להוסיף ריבית פיגורים, כפי מה שכספו היה יכול להרוויח, ולפי האמור הדבר אסור משום ריבית, לכן כל מעסיק בתלוש שכר שמפרישים עבורו פנסיה, צריך לחתום היתר עיסקא עם העובדים כדי להימנע מריבית בתשלום הפיגורים לפנסיה, והדבר נוגע גם למרביצי תורה בישיבות ומחנכים ומורות שלא יכשלו ח"ו בריבית.
אם אין היתר עיסקא יש עצה שהעובד יחתום על דף שמוותר על התשלום של הפיגורים, ואם בכל זאת יפריש המעסיק [כיון שמחויב ע"פ החוק] מתחייב להחזירו, ובכך לא יכשל באיסור ריבית ח"ו, כל זה נוגע גם כאשר הפנסיה במסלול כשר.