"ולעבוד את ד' אלוקיך בכל לבבך" (י' י"ב)
בישיבת 'נצח' השוכנת בבניינה של ישיבת 'תפארת ציון' במעלה רחוב ירושלים בבני ברק, ישנה הקפדה מיוחדת בלימוד הלכות
אחד השיעורים המרכזיים בלימוד המשנה ברורה בישיבת 'נצח' נמסר על ידי המשגיח, הגרמ"ע יעקובזון. באמצע חודש תמוז תשס"ד, עסקו בישיבה בסימן רכ"ז, בחלק ב' של המשנה ברורה. סימן זה עוסק בעניני 'ברכת הזיקים', וכולל גם את הברכה שאומרים על רעידת אדמה.
והנה באמצע השיעור של המשגיח, הביע הגרמ"ע יעקובזון את צערו הרב על כך שברעידת האדמה הקודמת שהיתה בארץ ישראל, חודשים ספורים לפני כן, והורגשה היטב בכל רחבי הארץ, לא זכה לקיים את ההלכה ולומר את הברכה כתיקונה.
המשגיח חזר וביטא שוב ושוב את הצער שפקד אותו על הפסד הברכה, והתלמידים חשו היטב בצערו הבוקע מעמקי הלב.
והנה, ממש בתוך כדי דיבור, בעוד שהמשגיח חוזר שוב על דבריו אלה, והצער היה ניכר עליו, הרגישו כל משתתפי השיעור שהספסלים מתחילים לזוז…
עד מהרה קלטו הכל שמדובר, אכן ברעידת אדמה נוספת שפקדה את הארץ, והמשגיח וכל התלמידים קמו מיד וברכו 'עושה מעשה בראשית' בשם ובמלכות, ובכוונה רבתי. התלמידים סיפרו שבשלב זה היתה ניכרת שמחה גדולה על פני המשגיח, על שזכה לקיים את המצוה כהלכתה.
אפשר לקחת ממעשה זה דוגמא ומופת לכך, שכאשר האדם מעונין בכל ליבו לקיים מצוה, אלא שהדבר נמנע ממנו בכורח המציאות, הקב"ה מזמן לו דברים שלא בדרך הטבע, כדי להביאו לידי קיום המצוה. אחד ממקורביו של מרן הגר"י אברמסקי זצ"ל סיפר לי סיפור מופלא על האי גאון וצדיק הממחיש בפנינו כיצד יש להתייחס למעשה של מצוה.
בעת זקנותו קרא הגאון לאחד מתלמידיו, וביקש ממנו שיגש אל סניף הדואר בשכונת בית וגן , ויקנה לו בול למשלוח מכתב. התלמיד עשה את שהתבקש, עמד בתור בסניף הדואר, רכש את הבול, והביאו אל רבו.
שמחה גדולה נראתה על פניו של רבי יחזקאל אברמסקי בעת שקיבל את הבול. הוא הוציא מכיסו מעטפה, הדביק עליה את הבול, ואז בקש מהתלמיד שישלשל את המעטפה בתיבת הדואר הקרובה.
התפלא התלמיד ושאל: "יורנו רבינו, לשם מה בקשני הרב להביא לו את הבול. כדי שידביקנו הוא על גבי המעטפה. הרי היה אפשר לבקש ממני דבר יותר יעיל, דהיינו להביא לי את המעטפה , לבקש שאקנה בול, ואדביק אותו בעצמי, ואז אשלשל את המעטפה לתיבת הדואר! לשם מה הייתי צריך להביא את הבול את הרב?"
השיב לו מרן זצ"ל כהאי לישנא: "במעטפה זו מונחים כספים שאני שולח לתלמיד חכם עני. ומדובר אפוא במצווה גדולה שאני זוכה לקימה, והיא מצוות אחזקת תורה וצדקה".
"למדוני רבותי, ולמדונו כל בעלי המוסר, שערכו של כל חלק וחלק במצוה, לא יסולא בפז, וכשנגיע לבית דין של מעלה, לאחר מאה ועשרים שנותינו, יראו לנו את שוויו של כל חלק כזה, ואז נצטער שלא עשינו חובתנו כראוי, ולא קיימנו את כל חלקי המצוה בשמחה ובהתלהבות".
"והנה", המשיך הגאון ואמר, "כבר זקנתי ושבתי, ואין בכוחי ללכת בעצמי עד לבית הדואר. לקנות את הבול ולשלש את המעטפה. אם הייתי יכול לעשות זאת, הייתי עושה זאת בעצמי, אבל כיון שהדבר אינו בכוחי, בקשתי להרוויח לפחות את מה שאני כן יכול לעשות…
"והרי להדביק את הבול, אני עדיין יכול, וכאמור – גם מעשה זה של ההדבקה שהוא חלק מהמצווה של משלוח הכסף לתלמיד־חכם העני הוא מעשה של מצוה ושכרו גדול עד מאוד, לכן ביקשתי ממך להביא את הבול אלי…".
יהודי יקר הגיע אלינו מיד לאחר ליל הסדר וכולו נרגש. "אני חייב לספר לך מה עשה הבן שלי, כדי שהכול ילמדו ויראו עד היכן מגעת טהרתו של ילד יהודי", אמר . כמו שמקובל בהרבה בתים יהודיים, גם בבית זה חוטפים הילדים את האפיקומן, ומראים את כוחם ב"גבורה" זו. בליל הסדר, מספר האב, התפלאתי לראות שאחד מבני הקטנים שאינו נוהג בדרך כלל להילחם בנושא זה עם אחיו, מתאמץ אף הוא להגיע אל האפיקומן ולחטוף אותו.
למרבה הפלא כשהגיעו בני המשפחה למצות האפיקומן התברר שהבן הקטן הצליח הפעם יותר מאחיו, וכשהאבא בקש את המצה נעמד הילד והכריז בעיניים בורקות שלא יחזיר את הפיקדון היקר עד שיבטחו לו, כמקובל מקדמת דנא, מתנה נאה.
האבא כבר נבהל, כשילד קטן מבקש מתנה, לא תמיד אפשר למלא את מבוקשו. ומה יהיה על קיום המצוה? הרי לא יקחו מהקטן את המצה בכוח?
בלית ברירה שאל האב את הילד מה הוא רוצה, ואיזו מתנה הוא מבקש שיקנו לו לאחר החג. והילד הפתיע בדברי תשובתו את כולם, ואף לחלח את עיניהם של כמה מן הנוכחים.
"אבא, אינני רוצה מתנה. אני רוצה ממך ברכה. שתברך אותי שאצליח בלמוד תורה, ואוכל לכבד אותך ואת אמא כראוי. אם תברך אותי, אחזיר לך מיד את האפיקומן".
כמובן שהעסקה בוצעה על הצד הטוב ביותר. האב הניח את ידו על ראש בנו וברכו בלבביות רבה. הילד היה כל כך מאושר, מתארים אחיו, ששמחתו זו לא פסקה במשך זמן רב. שמחה על כי קיבל ברכה מאביו.
וצריך לזכור דבר נוסף. לא מדובר באבא שהוא גאון בתורה או צדיק מפורסם. יהודי פשוט הוא אבא זה, אבל הילד הבין שברכת אב יש סגוליות והשפעה רבה, והחזיר את האפיקומן בלב שלם…
(מתוך הגדה של פסח – חישוקי חמד)