הרב בנימין גולד
"וּבְצַלְאֵל בֶּן אוּרִי… עָשָׂה אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוָּה יד' " (שמות ל"ח, כ"ב).
"א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן: בצלאל על שם חכמתו נקרא, בשעה שאמר לו הקב"ה למשה, לך אמור לבצלאל עשה לי משכן ארון וכלים, הלך משה והפך ואמר לו, עשה ארון וכלים ומשכן, אמר לו בצלאל למשה רבינו, מנהגו של עולם אדם בונה בית ואח"כ מכניס לתוכו כלים, ואתה אומר עשה לי ארון וכלים ומשכן, כלים שאני עושה להיכן אכניסם? שמא כך אמר לך הקב"ה, עשה משכן ארון וכלים, אמר לו, שמא בצל אל היית וידעת" (ברכות נה.).
והדבר פלאי עד מאד! הקב"ה מצוה את משה "ועשו לי משכן ארון וכלים", ומשה רבנו משנה מציוויו של הקב"ה ואומר לבצלאל, לעשות ארון וכלים ואחר כך משכן, ואחר שבצלאל מעמידו על היפך ההגיון שבדבר, אומר לו משה רבנו שהוא צודק – שמא בצל-אל היית וידעת.
מה באמת היתה כוונתו ומחשבתו של משה רבנו כשהפך לכאורה ציוויו של הקב"ה, ועוד באופן שהוא היפך ההיגיון ממש?!
היה נראה לומר, שמשה רבנו רצה לרמוז בזה, כפי שכבר גילו לנו חז"ל הקדושים, כי הציוויו "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" לא 'בתוכו' נאמר אלא "בתוכם". בתוכו של כל אחד ואחד מישראל. בציווי של בנין המשכן, נאמר ציווי לבנין המשכן של כלל ישראל, אבל נאמר גם ציווי פרטני לבנין משכן בלבב כל איש ישראל.
בבנין המשכן הרוחני הפרטי של כל אחד, בנית הכלים היא עצמה בנית הבנין!! על ידי שאדם קונה לעצמו כלים רוחניים, בלמוד התורה וקיום המצוות, בזה בונה ומחזק את בניינו הרוחני למעלה להשכיל עד אין סוף!
אפשר שזה בא לרמוז לנו משה רבנו, יש בניית המשכן למלך מלכי המלכים, שבו בונים קודם בית ואח"כ מכניסים הכלים, אבל בבנין המשכן הרוחני של כביכול הקב"ה בלבו של כל אחד, כאן א"א לבנות בנין בלי שיהיו כלים חזקים, הבנין נבנה שלב אחר שלב על ידי בנית הכלים!!
סיפר המגיד הירושלמי הגה"צ ר' שבתאי יודלביץ זצ"ל, שבדרשות הקבועות שלו ב'זכרון משה' בירושלים, היה מגיע קבוע בחור שסר מן הדרך, שהיה יושב ו'מעביר את הזמן' בליל שבת בשמיעת הדרשה, אבל לא היה נראה שזה עושה לו משהו.
הוא ניגש פעם לר' שבתאי זצ"ל, ואמר שאינו מרגיש שום חיזוק מהדרשות, זה טוב לו להעביר את הזמן, הוא נהנה מהוורטים מהסיפורים ולפעמים גם מהמילי דבדיחותא, אבל לא יותר, זה לא נכנס לו!! נכנס באוזן ויוצא מיד!
אמר לו ר' שבתאי זצ"ל: כתוב תורה "והיו הדברים האלה על לבבך", על לבבך כתוב ולא בתוך לבבך! מדוע? הרי העיקר מה שהדברים נכנסים בתוך הלב של האדם ולא נשארים בחוץ על מעטפת הלב?!
אלא שזו הדרך של התחזקות האדם, לא תמיד הדברים מיד פועלים את פעולתם, דברים רוחניים יש להם השפעה עמוקה וארוכת טווך, הם נכנסים לאדם ועומדים על לבו, וגם כשנראה לו שזה לא עושה לו כלום ולא מחזק אותו, אבל הדברים יושבים על לוח ליבו, בונים אט אט את קומתו ובניינו הרוחני, עד שביום מן הימים זה יחדור ללבו והוא יתחזק ויתרומם.
עברו כמה שנים, והנה פוגש יום אחד ר' שבתאי זצ"ל את הבחור הנ"ל, והנה הוא נראה כבן תורה רציני וחזק! לתמיהת ר' שבתאי מה הביאו לכך, ענה לו הבחור, שבמלחמת יום הכיפורים הוא גויס למלחמה, והיה בצוות טנק באזור תעלת סואץ, כשהם מתקדמים בשדה הקרב בתוך התקפה בלתי נגמרת של פגזים ששרקו ללא הרף…
והנה בום אדיר!!!!…. אש, עשן, מחנק…. פגז פגע פגיעה ישירה בטנק שלהם! לא רואים כלום, רק זעקות שבר, תימרות אש ועשן…
מספר הבחור לר' שבתאי: "הרגשתי ממש ברגעים האחרונים של חיי, ניסיתי להיזכר במילות הווידוי… העשן הלך והחניק, ואין מוצא! ואז משום מקום, נזכרתי בדבריו של הרב שאמר לי, שדברי חיזוק שאדם שומע גם אם נראה לו שלא משפיעים עליו, אבל הם יושבים לו 'על' לוח ליבו עד שיזכה ויכנסו לליבו, והחלטתי מיד שאם אני ניצל מהתופת הנוראה אני מיד מתחזק, לוקח את הדברים ששמעתי מהרב כל השנים ומכניסם לליבי…
"ואז לפתע נס!! אני מגלה ממש בשניות האחרונות לפני שנגמר לי האוויר, חור ענק שנפער בתחתית הטנק מהפגז שעבר מצד לצד, בכוחות אחרונים נשכבתי והתגלגלתי לעבר החור ומשם החוצה לאוויר, עד שבאו לחלץ אותי בחסדי ה'.
"אז הבנתי את משמעות לשון התורה 'על לבבך', אדם שומע קונה לעצמו ידיעות וחיזוקים, זה נראה לו שזה לא משפיע, זה לא נכנס לו ללב, זה לא בונה אותו, אבל האמת – זה נמצא, זה ממתין, זה מצפה, ואז בבת אחת הכלים שקנה לעצמו משפיעים, מעוררים ומחזקים את בניינו הרוחני.
אין להתייאש אף פעם מלעורר את האחרים ואת עצמו, גם כשנראה שאין השפעה היא בא תבוא. עוד חיזוק ועוד שיחה ועוד התעוררות – בונים את בניינו הרוחני של האדם!".