כָּל נֵדֶר וְכָל שְׁבֻעַת אִסָּר לְעַנֹּת נָפֶשׁ (במדבר ל יד)
רבנו הגרי"ש אלישיב זצ"ל היה 'גדול' שמחייב מאוד כל אחד ואחד. ישנם סיפורים על גדולים שהם סיפורי התמדה מופלאים. מספרים על גדול שלמד 36 שעות ברציפות בלי לאכול, בלי לשתות, בלי לישון, בלי להפסיק. התמדה עצומה. כל מיני סיפורים נפלאים יש לנו על גדולי ישראל. אבל כשאדם שומע את הסיפורים הללו, אז מה הוא חושב לעצמו? לי אין כוחות כאלה. אני אחרי סדר של 4 שעות צריך לטעום משהו, לנוח, קשה לי. אני לא יכול אפילו 10 שעות ברציפות, אז מה זה 36 שעות ברציפות? זה לא בשבילי. אבל רבנו זצ"ל הוא גדול שמחייב כל אחד.
רבנו זצ"ל העיד על עצמו דבר נורא. סיפר לי נין שלו שהיה אצלו בבית ושימש אותו: בבוקר רבנו זצ"ל הבחין שהוא עייף. הנין גילה לו שעשה 'משמר' ולמד כל הלילה. אמר לו רבנו זצ"ל: "בשביל מה? מה יוצא מזה? בלילה אתה לא לומד טוב כי אתה עייף, וביום אתה בוודאי עייף. תחשוב איפה אתה יוצא עם תועלת". ואז הוא הוסיף ואמר לו דבר מבהיל: "מימיי לא הייתי ער לילה שלם, מימיי לא דילגתי על ארוחה".
כמובן, הוא לא האריך מדי בארוחות. מי שראה אותו, ראה שהוא לא אוכל הרבה מדי, והגוף שלו העיד כמה הוא אוכל. אבל מה שהוא החליט שצריך לאכול כדי לחזק אותו, על זה הוא לא דילג. מה, להתחיל לשחק עם הכוחות? ואז ליפול והלימוד יהיה פחות איכותי? הוא ישן כמה שמצא שנחוץ לו כדי להיות ערני ומרוכז בלימוד. כל ימיו היה משכים קום ומתחיל ללמוד בשלוש בלילה, היה נח מעט ביום. אבל הכול בצורה נורמלית. אמרנו כבר שאנחנו מדברים פה לתועלת. אלה דברים שמחייבים כל אחד מאתנו. אפשר לחיות בצורה של אדם נורמלי, עם אכילה ועם שינה אבל בהתמדה עצומה. ניצול הזמן באופן מלא. יום שישי מלא, שבת מלאה, ליל שבת. הייתה לו התמדה, אבל הכול היה כפי כוחותיו.
(שואלין ודורשין, פנינים משיחותיו ותשובותיו של הגאון רבי בן ציון הכהן קוק שליט"א)