מספר בעל המעשה: "היה זה לפני תחילת הזמן. הייתי זקוק לגמרא. נזכרתי שיש בפתח בית הכנסת מכירת גמרות במחיר מאוד מוזל, ניגשתי לשם, ואכן מצאתי גמרא שבה יתחילו ללמוד אצלנו בכולל בעוד שעות ספורות, במחיר של 35 שקלים.
"הוצאתי מהכיס את כל הכסף שהיה לי, והנה אני רואה שיש לי 34 שקלים, זאת אומרת, חסר לי שקל אחד כדי לקנות את הגמרא. עמדתי נבוך, מצד אחד אני זקוק כעת לגמרא, אבל מצד שני כתוב על הקופסא בפירוש – 'אין לקחת בהקפה'.
"התפללתי להקב"ה: ריבונו של עולם, אני זקוק לגמרא, ואין לי מספיק כסף. ללכת הביתה להביא שקל, לא בא בחשבון, כי אני גר במרחק של עשר דקות הליכה. אתה היחיד שיכול לעזור לי, למרות שאין לי שום מושג איך.
"ללא כל הגזמה, רגע אחד בלבד לאחר שסיימתי את תפילתי, ניגש אלי מכר רחוק, ואומר לי: 'איזה נס שאני פוגש אותך. אתה יודע, אני חייב לך… שקל מלפני כמה שנים, ומאז אני מחפש הזדמנות לפגוש אותך, וברוך השם שפגשתי אותך היום, כדי להחזיר לך את השקל'.
"אמרתי לו: את השקל שאתה חייב לי, איני זוכר כלל, אבל בכל זאת בוא ואספר לך באיזה סוגיא אני עוסק כעת, עד לרגע זה עסקתי בסוגיא של אמונה וביטחון, וכעת אני כבר עוסק בסוגיא אחרת לגמרי, של 'כי מי גוי גדול אשר לו אלקים קרובים אליו כה' אלקינו בכל קראנו אליו' ( דברים ד, ז)…
(גיליון 'פניני עין חמד' – מעובד מתוך 'ווי העמודים')