התנאי שבלעדיו לא יכול להוציא את חברו בברכת הנהנין?
מה מחבר אנשים מבחינה הלכתית שנקראים שיושבים בסעודה אחת?
מתי יש דין שצריך לאכול בהסיבה חוץ מליל הסדר?
כל זה ועוד בשיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א
סימן קס"ז סעיף י"א
– מקום וזמן הבציעה ומי הוא הבוצע –
באיזה אופן יכול להוציא את חבירו בברכת המוציא? | שיירא של בהמות שרצו לעצור לאכול כיצד יצטרפו לצאת יד"ח בברכת המוציא?
שניים שיושבים יחד, ואחד מהם רוצה להוציא את חבירו יד"ח בברכת המוציא, רשאי, ובברכת המוציא אחד לא יכול להוציא את חבירו אא"כ הם יושבים יחד ובצורה קבועה, כלומר שיושבים יחד בהסיבה [ולקמן בשיעור הבא נלמד ששיטת השו"ע היא שזה רק לכתחילה ולא מעכב בדיעבד והמ"ב מביא שזה מעכב גם בדיעבד] וזה הכל בזמניהם שהיו רגילים להסב, ובזמננו שלא נוהגים להסב, מספיק שיושבים בשולחן אחד או אפילו במפה אחת, וזה כבר מצרפם, וכוונת השו"ע, שאל תחשוב שלדידן אכילה על שולחן אחד זה כמו הסיבה של פעם וממילא אם מדובר בבעה"ב עם בני ביתו או שמדובר באופן שקבעו לאכול יחד, כמו שלא צריך הסיבה פעם אז לא צריך שולחן אחד היום כי שולחן אחד והסיבה הם שקולים, אל תחשוב כך, אלא תמיד צריך שיהיה שולחן אחד, [וצ"ב דא"כ הכל תמיד בשולחן אחד, הרי אם אין שולחן אחד, אז גם בעה"ב עם בני ביתו וגם שקבעו לאכול יחד, לא מועיל, ואם יש שולחן אחד אז לא צריך את בעה"ב עם בני ביתו האידנא] וכן באופן של בעה"ב עם בני ביתו גם אם הם לא מסובים, יכול להציאם יד"ח, כי הם נגררים אחריו, וכן באופן שהחליטו ואמרו בואו נאכל במקום פלוני, שזה מאחד אותם שיחשב כקביעות.
סעיף י"ב
שיירא של בהמות שהולכת לדרכה, ופתאום בני השיירא רוצים לאכול, ואחד רוצה להוציא את כולם, אין צריכים לרדת מהבהמות, אלא מספיק שעומדים עם בהמותיהם ואומרים "בואו נאכל יחד", וזה כבר מצרף אותם לקביעות לענין להוציא אחד את השני בברכת המוציא, ואם אוכלים בשדה בצורה מפוזרת, אפילו שאוכלים בשעה אחת ומכיכר אחד, לא מועיל, כי הם לא אגודים יחד.