"לא תעשוק את רעך"
רבי ראובן, דבק במידותיו של אהרון שהיה 'אוהב שלום ורודף שלום'. בימי השבעה להסתלקותו, התוודעו בני ביתו לסיפור מפעים שהמחיש מעט עד כמה גדול היה כוחו בכך.
איש עסקים, ממכריו של רבי ראובן, הסתבך בהלוואות שונות, והיה חייב לנושיו סכומים עצומים עד שאיבד את כל ממונו והגיע לידי פשיטת רגל. האיש נואש מלפרוע את חובותיו הרבים, אך רבי ראובן היה טורח ומשכנע אותו לעמול בכל זאת ולהשיב את סך ההלוואות שנטל. הוא דיבר על ליבו בדבר הזהירות העצומה הנדרשת בענייני ממון, תוך כדי שהוא מזכיר בפניו כי האדם עתיד לשוב בגלגול לעולם הזה על מנת להשיב כל פרוטה שנטל שלא כדין.
הדברים היוצאים מן הלב, חדרו ללבו של האיש, שהבין כי רבי ראובן חפץ בטובתו. הוא הבטיח לעשות את כל אשר לאל ידו כדי לפרוע את חובותיו. ואכן, לאחר תקופה בישר לו האיש כי הצליח להניח את דעתם של כל נושיו, למעט נושה אחד. הנושה הנותר היה שותפו של הלווה לשעבר שצבר הפסדים רבים. כי כאשר הלווה פשט רגל, הוא גרר עימו את שותפו וגרם לו הפסדים עצומים. כך נוצר בין השניים סכסוך עמוק וקשה שגלש לבתי משפט והכה גיצים.
הימים חלפו, הלווה שהפסיד את כל רכושו, חלה במחלה ממארת, וכעבור זמן מה נפטר בשברון לב. בעת שרבי ראובן פנה ללכת לביתו לאחר ההלוויה, עצר לידו רכב בחריקת בלמים. למרבית הפלא מתברר כי על יד ההגה ישב לא אחר מאשר שותפו של הנפטר, שהציע לו להסיעו ברכב לביתו.
רבי ראובן אך נכנס לרכב ומיד החל לדבר על ליבו של האיש ולשכנעו למחול לשותפו לשעבר, תוך כדי שהוא מצייר באוזניו בהרחבה כיצד הנפטר עומד עתה בבית דין של מעלה ונתבע על החוב אותו איחר מלשלם . "הרי בין כך ובין כך לא תראה את הכסף עוד", הפציר בו רבי ראובן, "למה לך אם כן לגרום שאדם ייענש בסיבתך?!"
האיש שמע את הדברים והחל לשפוך את מרירותו על ראש שותפו שכבר לא היה בין החיים. "כל חיי נהרסו. בגללו נאלצנו למכור את דירת המגורים שלנו והתגלגלנו בבתי משפט", אמר האיש בהתרסה כשהוא עומד בתוקף על דעתו ומסרב למחול לנפטר. האיש דיבר מכאב לב נורא וזוגתו שישבה לצידו הכבירה גם היא במילים קשות מכאב לב.
רבי ראובן בכל זאת לא חדל ממאמציו. וניצל את רגעי הנסיעה האחרונים כדי לשכנע את האיש לסלוח לבעל חובו. הרכב כבר עמד מתחת לבית, ורבי ראובן התעכב והמשיך להפציר באיש לחוס על שותפו העומד כעת למשפט בפני אדון כל. כשהוא סבור כי כל תחנוניו העלו חרס, נפרד רבי ראובן מהאיש לשלום, בלא שידע כיצד הסתיים הדבר. (לאחר פטירתו של רבי ראובן, הגיע בנו של בעל החוב, לנחם את בני המשפחה, וכך נודע סופו של המעשה).
בימי השבעה של הלווה שנפטר בלא לפרוע את חובו, הגיע שותפו לשעבר לבית האבלים. בכניסתו לבית, האבלים חששו מאוד מפניו החתומות והכאובות, אבל, כאשר התיישב פתח את פיו ואמר נרגשות:
"לאחר הלווייתו של אביכם, זכרונו לברכה, נסעתי עם רבי ראובן קרלנשטיין. במהלך הדרך הוא הרבה לעורר את ליבי למחול על החוב שהותיר אחריו בלא פירעון. דבריו הכנים נגעו לליבי, ולאחר שנפרדתי ממנו, שבתי אל קברו של אביכם. השעה היתה שעת לילה מאוחרת, הייתי לבדי בבית הקברות השומם, והשתטחתי על הקבר הטרי , כשאני פורץ בבכי, ומוחל לנפטר במחילה שלימה על חובו ועל ה'דין ודברים' שהיו בינינו. כעת באתי לכאן לומר לכם כי אביכם עלה והתייצב בפני בית דין של מעלה, כשנשמתו זכה בלא כל חוב ממון, ומעתה והלאה, מבקש אני לשכוח את העבר הכאוב, ולהיות ידידכם הנאמן.
כך עלה בידי רבי ראובן, אוהב הבריות, לפלס נתיב לליבו של יריב מושבע, בעזרת דבריו היוצאים מחדרי הלב, ולהופכו בין לילה לידיד ואוהב!
(מתוך יחי ראובן)