כי התחת אלקים אני (בראשית נ יט)
בימי מלחמת רוסיה-צרפת, חנה צבאו של נפוליאון זמן ממושך מול עיר אחת וניהל עליה מצור, אך ללא הצלחה. עם הזמן החלו קציני צבאו של נפוליאון לטעון בפניו כי אפסו הסיכויים לכבוש את העיר, וכי עליהם לסגת משם.
הציע נפוליאון, כי הוא בכבודו ובעצמו יחד עם מפקד נוסף, יחדרו לעיר בחשאי בלבוש כפרי וירגלו אותה. וכך עשו.
בהיותם בעיר נכנסו נפוליאון והמפקד לבית מזיגה שבו ישבו חיילים רוסיים. ישבו בצד והאזינו לשיחה שהתנהלה בין החיילים. הדברים ששמעו ערבו לאוזניהם מאוד. הרוסיים שוחחו ביניהם על כך כי בקרוב ייאלצו להיכנע מחוסר ברירה, שכן המצב הכלכלי בכי רע מחמת המצור והרעב כבד.
לפתע הביט אחד החיילים הרוסיים לכיוונם, וחשדו התעורר. "הביטו אל הכפרי היושב שם בצד", פנה אל חבריו – "ראו עד כמה דומה הוא לנפוליאון! אולי זהו אכן נפוליאון בכבודו ובעצמו שחדר לכאן לרגל אחרינו?"…
נשימתו של נפוליאון ובן לווייתו נעצרה. כפסע היה ביניהם ליפול בידי אויביהם. ואז לרווחתם שמעו כיצד חבריו של אותו חייל מלגלגים עליו למשמע הרעיון שהעלה…
אולם המפקד שליווה את נפוליאון, לא הסתפק בכך. וברצותו להסיר לגמרי כל חשש מליבם של הרוסים ולהרדים את ערנותם, עלה בלבו רעיון. הוא פנה אל נפוליאון – מלכו הנערץ – ופקד עליו בקול מצווה וקשוח: "לך הבא לי כוס יין!".
נפוליאון הבין את כוונתו של המפקד בכך, ניגש אל המוזג והביא משם כוס יין, ובהגישו את הכוס למפקד, עשה תנועה רשלנית, וכוס היין נפלה ותוכנה נשפך על בגדי המפקד.
המפקד קם בחמת זעם, סטר לנפוליאון, הפילו ארצה וצעק עליו: "שוטה, מה עשית?" – ונפוליאון, כמשרת נכנע ומפוחד, נס החוצה מאימת מכותיו של אדונו.
משיצא נפוליאון, קם המפקד ממקומו, ניגש למוזג ושילם לו על ארוחתם, כאשר תוך כדי כך הוא שומע את החיילים הרוסיים לועגים לחברם ואומרים לו: "אם אכן היה זה נפוליאון – וכי היה חברו מעז להרים עליו יד ולהכותו כאחד הריקים?"…
ואז יצא המפקד והצטרף לנפוליאון שהמתין לו בחוץ, ויחדיו יצאו את העיר ושבו בשלום למחנה.
מיד בהגיעם אל המחנה, נפל המפקד על ברכיו והתחנן על נפשו בפני נפוליאון שימחל לו על מעשיו, כי לא עשה כן אלא כדי להצילו מידי הרוסים.
ענה לו נפוליאון: "לו יכולתי להענישך ולהשיב לך מדה כנגד מדה – לתת לך מכות כאלו שיצילוך ממוות ויביאוך לחיים טובים של מלך, כפי שעשית אתה עמי – הייתי עושה זאת ברצון. אבל הרי אין ביכולתי לעשות זאת…"
על כן ציווה נפוליאון להעלות את אותו מפקד בדרגה, והוסיף והעניק לו מתנות רבות.
זהו שאמר יוסף – "התחת אלוקים אני". הרי רק ביכולתו של הקב"ה לעשות רעה שממנה תצמח הטובה.
(ע"פ 'אוצרות התורה' בשם 'איל המילואים')