מהלכות מלאכת 'השוחט'
* אחת מל"ט מלאכות האסורות בשבת, היא מלאכת 'השוחט'. מלאכה זו כוללת הֲמָתָה של כל בעל חיים, בכל דרך שהיא.
* אסור להמית בעל חיים בשבת באמצעות ריסוס ישיר של חומר רעיל. ופעמים שאף בריסוס שאינו גורם למוות, יש איסור משום מלאכת צידה.
* אין איסור הֲמָתָה בשבת מדאורייתא אלא בבעל חיים שפרֶה ורבֶה על ידי זכר ונקבה, אם בלידת הנקבה, ואם בהטלת ביצים.
* חכמינו ז"ל אמרו שכינים נחשבות כבעל חיים שאינו פרֶה ורבֶה, ואף התירו להמיתן לכתחילה. ונחלקו הפוסקים בנוגע לכינים שבזמננו, אם נוהג בהן היתר זה.
* יש מהפוסקים שסוברים שאיסור 'צער בעלי חיים' אינו אמוּר אלא בגרימת צער לבעל חיים בעודו חי, אך אין איסור בהמתת בעל חיים, אף כשאין בהמתתו תועלת; ויש חולקים.
* בעל חיים שנשיכתו או עקיצתו מסוכנות, כגון נחש או עקרב ארסיים – מותר להמיתו בשבת, ואף אם אינו מתקרב לאדם כדי לנושכו ולעוקצו.
מהלכות מלאכת 'צידה'
* בעל חיים 'שאין במינו נצוד', אין צידתו אסורה אלא מדרבנן, והתירו חכמים לצודו כאשר הוא גורם צער לאדם, וכגון יתוש העומד על בשרו של אדם ועוקצו, שהתירו לתופסו ולהשליכו החוצה.
* בעל חיים מבויָת – לדעת כמה ראשונים והשולחן ערוך, מותר לצודו; ולדעת רוב הראשונים והרמ"א, מחוץ לבית, או בבית גדול, אסור מדרבנן לצודו; וכן פסקו האחרונים להלכה.
* על פי האמוּר, אסור להכניס בעל חיים מבויָת לכלובו בשבת, או לסגור את דלת הכלוב כשהוא שוהה בתוכו.
* בעל חיים מבויָת שיצא אל מחוץ לבית וקיים חשש שיגנבוהו או שימות, וכדומה – מותר לומר לגוי לצודו ולהכניסו אף לכלובו, כיון שאמירה לגוי באיסור דרבנן, מותרת לצורך מניעת הפסד.
* בעל חיים מבויָת שכאשר אוחזים בו הוא מתיישב במקומו, או בהמות מבויָתות כְּפרה וסוס, שאין דרכם כלל לחמוק מתחת ידי האוחזים בהם – אין בהם איסור צידה אפילו מדרבנן.
* בעל חיים מבויָת, ואף פרה וסוס וכיוצא בהם, שמרד בבעליו לחלוטין וברח מביתו, באופן שנדרש מאמץ לתופסו, וגם לא ישוב מעצמו למקומו – אסור לצודו מדאורייתא.
* בעל חיים הנמצא בתחילת תהליך בִּיוּת, וטרם הגיע למצב שבצאתו מהבית הוא שב אליו מעצמו –אסור לצודו מדאורייתא.
* אסור למרוח משחה על גבי פצע בשבת, אלא יש ללחוץ על שפופרת המשחה מעל גבי הפצע באופן שהמשחה תיזל או תטפטף על גביו. אולם, כאשר אין כוונה למרוח את המשחה מעל לעור, אלא להבליעהּ בעור – יש מתירים למורחה ולעסותה עד שתבָּלע בעור; יש אומרים שאין להתיר זאת אלא כאשר מבחינה רפואית צריך להבליע את המשחה בעור; ויש שאוסרים בכל אופן שהוא.