היום נלמד: שכחת 'רצה' ו'יעלה ויבוא' בברכת המזון
יום שלישי י"ט בטבת תשע"ז
השוכח לומר 'יעלה ויבוא' בברכת המזון - האם צריך לברך שנית?
מי ששכח לומר בברכת המזון 'רצה', או 'יעלה ויבוא', ונזכר לאחר שסיים את ברכת המזון - בסעודת ליל שבת ושחרית של שבת, ובסעודות יום טוב, צריך לברך שנית. ובראש השנה - יש אומרים שאינו צריך לברך שנית (בסעודת היום), ויש חולקים. וביום הכיפורים - אף לדעת הסוברים שחולה האוכל בו צריך לומר 'יעלה ויבוא', אינו צריך לברך שנית. ואם נזכר לפני שאמר את שם ה' בחתימת ברכת 'בונה ירושלים' - יחזור ל'רצה' או 'יעלה ויבוא', וימשיך כרגיל. ואם נזכר לאחר שאמר שם ה', יאמר "למדני חקיך", ויחזור ל'רצה' או 'יעלה ויבוא'. ואם נזכר לאחר שאמר "בונה", טרם שאמר "ירושלים", ספק אם יחזור לתחילת הברכה, או יאמר את ברכת ההשלמה (ראה להלן). [שו"ע ו, משנ"ב, יט ו־כב, ושעה"צ יח; ביאורים ומוספים דרשו, 14]
מי שאינו זוכר את ברכת ההשלמה ל'רצה' ו'יעלה ויבוא' - כיצד ינהג?
מי ששכח לומר בברכת המזון 'רצה', או 'יעלה ויבוא', ונזכר לאחר שסיים את ברכת 'בונה ירושלים', בטרם שהתחיל ברכת 'הטוב והמטיב' - יברך לפני ברכת 'הטוב והמטיב' ברכה נוספת להשלמה, כפי הנוסח שתיקנו חז"ל, ומובא בפוסקים ובסידורים. ולשבת שצריך לומר בה גם 'יעלה ויבוא', ישנו נוסח הכולל את ברכות ההשלמה ל'רצה' ול'יעלה ויבוא', אך אם שכח רק 'רצה', או רק יעלה ויבוא', לא יאמר ברכה זו, אלא את הברכה המיוחדת להשלמת 'רצה' בלבד, או המיוחדת להשלמת 'יעלה ויבוא' בלבד, בהתאם למה ששכח. ומי שאין ברשותו סידור ואינו זוכר כלל את נוסח ברכת ההשלמה - יש אומרים שדינו כמי שנזכר לאחר ברכת המזון (ראה לעיל), ויש אומרים שיתכן שצריך לומר 'רצה' או 'יעלה ויבוא' במקום ברכת ההשלמה. [שו"ע ו, משנ"ב יז ו־כ, ובה"ל ד"ה שנתן]
המסופק אם אמר 'רצה' - האם צריך לברך ברכת המזון שנית?
מי ששכח לומר בברכת המזון 'רצה', או 'יעלה ויבוא', ונזכר לאחר שהתחיל 'הטוב והמטיב' - בימים ששכחה זו מחייבת לברך שנית (ראה לעיל) - צריך לחזור לראש ברכת המזון. ואם אמר רק תיבת "ברוך" מברכת 'הטוב והמטיב' - יש אומרים שחוזר לראש ברכת המזון; ויש אומרים שאם אמר רק "ברוך אתה ה'", ימשיך בברכת ההשלמה הנ"ל, ורק אם אמר כבר "הא־ל", יחזור לראש. וכתבו פוסקי זמננו שיש לנהוג כדעה השניה. ואם נזכר לאחר שסיים את ברכת 'הטוב והמטיב', לכל הדעות חוזר לראש. ומי שמסופק אם אמר 'רצה' ו'יעלה ויבוא' - יש להניח שבֵּרך כהרגלו ולא אמר. ואם זוכר שהיה בלבו בשעת הברכה לומר, ואחר זמן רב נפל ספק בלבו אם אמר - אין זה נחשב לספק. [שו"ע ו, משנ"ב טז ו־כג, ובה"ל ד"ה עד וד"ה לראש; ביאורים ומוספים דרשו, 9 ו־17]