בימי הילדות והבחרות לא שפר עליו חלקו של הגרי"ח בניעימים. בהיותו ילד בן 6 נפטר עליו אביו, ואימו נטלה על עצמה את עול הבית, והפעילה חנות קטנה (ראה שם, בחלק א' את בטחונה בהשי"ת, שכשהרגישה שכבר יש לה את צרכי השבוע, גם אם היה זה בצמצום רב, לא פתחה יותר את החנות בשאר ימי השבוע).
גם היותו לומד בישיבה, לא היו לו 'ימים' מסודרים לכל ימי השבוע, והוא נאלץ לרעוב, או להסתפק בלחם צר ומים לחץ. הוא – עצמו, הגרי"ח, סיפר לנכדיו, שכל זה לא הציק לו, ולא הפריעו בלימודיו. רק על דבר אחד לא יכול היה להבליג.
בהיותו מטבעו איסטניס גדול, וחסרו לו הפרוטות לשלם לכובסת, הצטער מאד על כך שלא היה באפשרותו ללבוש כסות נקיה. נציין כאן גם את הגמרא במסכת נדרים (דף פ"א עמוד א') האומרת שכאשר אין לאדם בגד נקי , מביאו הדבר לידי 'ערבוביתא דרישא' ועל ידי כך אין לו ישוב-הדעת בלימוד. התשלום לכובסת למשך שבוע, הסתכם ב-7 'קרייצער' [ שם המטבע שהייתה נהוגה בימים ההם בהונגריה].
אחד מחבריו של רבי יוסף חיים, שלמד איתו בחברותא, היה בן – אמידים, ומשהרגיש במצוקת חברו, הפציר בו שיקבל ממנו תמורה על החברותא שהוא קובע איתו, אבל כבר אז התרחק הגרי"ח עד קצה הגבול מִקֶַּבָלַת טובות הנאה מאחרים, בכל צורה שהיא.
עכשיו בואו נשמע מה קרה, ונדע על השראת – השכינה בבתי הצדיקים. מן השמים ראו בצערו של הגרי"ח, וכפי שהעיד הוא בעצמו היה מוצא מדי שבוע בשבוע, בדרכו מהישיבה לאכסנייתו, את הסכום המדויק שהיה זקוק לכביסה, והוא 7 ' קרייצער'.
והרי זה מבהיל – על הרעיון! למצוא מדי שבוע על אם- הדרך את הסכום המדויק הנצרך לו לכביסה! לא 6 קרייצער, ולא 8 דווקא 7 !
רבי משה בלוי, בספרו 'עמודא דנהורא' מספר ששמע מפיו של הגרי"ח ש'הדבר היה כה רגיל אצלו, עד שפעם אחת, כשלא מצא את המטבעות, הסתובב ברחוב כמחפש דבר-מה, עד שהופתע על ידי אחד מחבריו שעבר לידו, ושאל: חיים, מה אתה מחפש', ומאז הפסיק למצוא את המטבעות… [מן הסתם, מפני שהדבר התגלה ברבים].
כל 3 המספרים עלו בגורל הזכייה!
סיפור מופלא נוסף שאירע בתקופת לימודיו בפרשבורג, נשמע ממש כמו אגדה, אבל מה אפשר לעשות אם הגרי"ח בעצמו סיפר זאת לנכדיו…
לילה אחד ראה הגרי"ח בחלום את 3 המספרים העומדים לעלות בגורל באגרות ההגרלה הממשלתיות. כשהתעורר בבוקר, זכר בבירור את כל המספרים שראה בחלומו, ואז חכך בדעתו האם לצאת ולרכוש את האגרות הללו.
מצד אחד, יש לו את הקרייצרים כדי לרכוש את הכרטיסים הללו; הרי אין חלום בלא דברים בטלים, ואם כן כל עניין החלום מוטל בספק, ואם אמנם יקנה את הכרטיסים ויתברר כי 'החלומות שוא ידברון', הרי יאלץ לוותר על כמה ארוחות שלמענן נועדו הקרייצרים הללו, והדבר עלול לבטלו במקצת מלימוד התורה. ואם כך, אין ספק-הזכייה באגרות מוציא מידי ודאי-ביטול-תורה.
אחרי שיקול-דעת קצר החליט לא לקנות את האגרות. הוא ביטל את העניין בליבו, ושב ללימודו.
המשיך הגרי"ח לספר לנכדיו: הייתי סקרן לדעת מה עלה בגורל חלומי. ניגשתי אפוא לדוכנו של מוכר האגרות כדי לבדוק את המספרים שעלו בגורל. מה גדלה פליאתי לראות שכל 3 המספרים שחלמתי עליהם, זכו בגורל – – –
והוסיף הגרי"ח לספר, כשחיוך רחב שפוך על פניו: 'אם הינכם סבורים שהצטערתי על כך, ברצוני להודיעכם שהדבר לא גרם לי להרהור ולו לרגע אחד נוסף, ולא התבטלתי בגלל זה אפילו רגע אחד מלימודי, וכל המקרה פרח ממחשבתי כחלום יעוף'…
ואחר כך פלא שבביתו של צדיק כזה יש השראת – השכינה?!