במשך שנות הגלות הארוכה, שטרם הסתיימה ובה לא אחד בלבד עמד עלינו לכלותינו, נדרשו גדולי ישראל לשאלות בענייני פיקוח נפש ו"יהרג ואל יעבור". שאלות אלו נולדו בימי צרה וצוקה, רעה ויגון, כאשר אבותינו, יהודים מאמינים בני מאמינים, לא נטו מההלכה הצרופה כמלוא נימא.
אחד הספרים שהורתו ולידתו באותם ימים טרופים, הוא ספר השו"ת 'ממעמקים' – "שאלות ותשובות ועניינים שעמדו על הפרק בימי הרג ואובדן של שנת תש"א-תש"ה בגיטו קובנה" – מאת הגאון רבי אפרים אשרי זצ"ל [רבי אפרים היה תלמיד חכם מניצולי השואה, אשר אליו הופנו שאלות רבות ומגוונות בחיי היום היום של הגטו, כגון, האם מותר לאכול בפני המת, או האם קטן מחויב למסור נפשו על קידוש ה', ועוד. שאלות ותשובות אלו, נערכו על ידו עם הגיעו לחוף מבטחים בניו יורק].
שאלתו המרטיטה של יהודי קדוש
בגיטו קובנה רווחה שאלה מעשית ביותר – הלא מסירות הנפש על קידוש ה' היא מצוה מדאורייתא, ויש, אפוא, לברך עליה, אך מהו נוסח הברכה? שאלה זו הופנתה אל הגר"א אשרי זצ"ל על ידי יהודי פולני שנמלט לליטא, אבל ידם של המרצחים השיגתהו. הוא ידע, כי למחרת היום יוצאו אלפים להורג, ולפיכך שאל את הגר"א אשרי זצ"ל אם הנוסח הוא "על קידוש ה'" או "לקדש את ה'". השואל הוסיף, כי ברצונו לקיים מצוה נוספת קודם המצוה הזו, האחרונה בחייו – ללמד אחרים את נוסח הברכה.
הגר"א אשרי זצ"ל ציטט בתשובתו את נוסח ברכת קידוש ה' המופיע בספר "יוסף אומץ" (סי' תפ"ג): ברוך אתה ה'… וציונו לאהוב שם הנכבד והנורא ההיה והווה והעתיד להיות, בכל לבבנו ובכל נפשנו ולקדש שמו ברבים, ברוך אתה ה' מקדש שמך ברבים". לאחר מכאן יאמר "שמע ישראל", "וימסור צוארו על קדושת שמו".
לעומת זאת, השל"ה (שער האותיות סוף אות א' והובא ב"פתחי תשובה" יו"ד סי' קנ"ז ס"ק ו'), מביא נוסח קצר מזה, והוא: "ברוך… אשר קדשנו במצוותיו וציוונו לקדש שמו ברבים". הגר"א אשרי זצ"ל הורה לשואל לברך כנוסח השל"ה, ואותו קדוש הי"ד למד את הברכה ולימד אותה ליהודים רבים אחרים (שם ח"ב סי' ב').
הנמלט מן הגרדום, קיים מצוות קידוש ה'?
בהמשך דבריו חושף השל"ה את מהותה של מצוות קידוש ה'. כידוע, אין מברכים על מצוות אשר קיומן תלוי בדעת אחרים ולא בדעת מקיים המצווה בלבד. וכגון, על מצוות צדקה אין מברכים, כי יתכן שהעני לא יסכים לקבל את הצדקה (שו"ת הרשב"א ח"א סי' י"ח). לכאורה, גם על מצוות קידוש ה' אין לברך, שמא יתחרט הרוצח ולבסוף לא ירצחנו, ונמצא שברכתו לבטלה.
אולם, השל"ה הקדוש מבאר, כי מצוות קידוש ה' אינה תלוייה בהריגה בפועל, כי אם ההתמסרות להריגה על קדושת שמו יתברך, היא היא המצווה. מעתה, הוא כבר זכה לקיים את מצוות קידוש ה', גם אם יתחרט הרוצח, או אם יעלה ביד היהודי להמלט מגיא ההריגה.
הנשרפים באש אינם מרגישים כאב!
נסיים בעדות מדהימה שכתב המהר"ם מרוטנבורג (שו"ת, דפוס פראג, סי' תקי"ז): "מאחר שגמר אדם בדעתו למסור את נפשו על קידוש השם, מכאן ואילך כל מיתה שעושים לו אינו מרגיש כלל… ותדע שכך הוא, שאין לך אדם בעולם שאם היה נוגע באש באבר קטן, שלא היה צועק, אפילו אם יעלה בדעתו לעכב עצמו מלצעוק אינו יכול לעשות. ואנו רואים קדושים שאינם צועקים כלום".
(מאורות הדף היומי)