וַיֵּצֵא מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר אֶל הָעָם אֵת דִּבְרֵי ה' (במדבר יא, כג)
בשני העשורים האחרונים לחייו, החל רבי שמשון פינקוס זצ"ל בפרק הרבצת תורה ודעת להמונים – לצד תפקידיו התורניים כרב, כראש ישיבה וכר"מ. ובהכירו בכוחו הגדול שבו ניחן משמים, לרתק את ציבור מאזיניו בדרשות חוצבות להבות-אש, הבנויות לתלפיות על יסודות מוצקים, של עושר ידיעותיו בכל מקצועות התורה, נטה שכמו לסבול גם מלאכה כבדה זו, שהיתה מן הקשות שבמקדש.
כדרכו בשאר כל פעליו, פרץ גם לתחום זה בסופה ובסערה, עם כל הלהט והמסירות המוחלטת, שאפיינו בכלל את חייו העמוסים בתורה ובעבודת ה' עד כלות הכוחות ממש, תוך הפקרת כל צרכיו הגשמיים האישיים, ובלי לתת כל משקל לקשיים הרבים שנצבו לו בדרכו. וכך, לצד הגדת שיעוריו ושיחותיו בפני בחורים ואברכים, עמלי תורה ויראה שעליהם עומד העולם, כמו גם ועדים מיוחדים ברחבי הארץ, שמסר בקביעות בפרקי זמן שונים, העמיס על כתפיו, שאך בנס ופלא עמדו בלי לכרוע תחת נטל פעולותיו הכבירות, גם את הדאגה לכל קהילה יהודית באשר היא, אם בארץ ואם ברחבי העולם, שביקשה לחזק את אחזיתה בתורת החיים וקיום מצוותיה.
שמע שיחותיו העמוקות ביסודי היהדות, שאותן השכיל להנחיל באופן השווה לכל נפש, עבר מפה לאוזן וחצה יבשות וימים, ובמקביל – זרם הפניות אליו מכל רחבי תבל תכפו והלכו. שכיח היה שבטרם היה סיפק בידו לרוקן את מזוודותיו מתכולתן, לאחר שובו מעוד טיסה לאחת ממדינות חו"ל, שם הרעיף טל של תחיה ואמונה בעצמות היבשות – כבר קיבל הזמנה נוספת להשמיע מדברותיו בקהילה פלונית מיבשת אחרת. וכשהיה מגיע למסקנה כי אמנם יהא בואו לתועלת, לא היסס לשוב תכף וליטול את מקל הנדודים, למסע נוסף שהציל יהודים משקיעה בהבלי הזמן, או גרוע מכך – מטמיעה והתבוללות במרחב הגויי שבו חיו.
נקבה עלי שכרך
אלא שהמוני הפונים, ובפרט אלו מתוכם שהיתה זו ההזדמנות הראשונה שלהם לשוחח עמו, נתקלו בבעיה בלתי מצויה, שמעודם קודם לכן לא הכירו דוגמתה: בעדינות ומתוך הדרת כבוד, ניסו לברר ולהוציא מפיו באיזה סכום של כסף הדבר כרוך. הם אמנם הבינו שאדם בעל שיעור קומה כשלו, שמאזיניו יושבים פעורי פה ושותים בצמא את דבריו מהחל ועד כלה, נוטל בשכרו סכום בלתי מבוטל, ובפרט כאשר הדבר כרוך בטיסה לחו"ל, ועזיבת הבית ברוך בלעה"ר למשך כמה ימים. אבל כדי למנוע אי נעימות שכיחה, ביקשו לדעת את הסכום המדויק, והעדיפו את אי הנעימות הזו של העיסוק בכסף, על פני אי הנעימות העלולה לבוא אחר כך.
ובכן, לאחר שהציגו את פרטי הבקשה, ותיארו את קהל היעד של השיחות ורמתו הרוחנית, הוסיפו תכף: "כמובן עלות הטיסה על חשבוננו, אבל כמה הרב לוקח על השהייה, ואיזה סכום עלינו לתת על הדרשה?". על שאלות מסוג זה, לא היה רבי שמשון זצ"ל משיב בגינוני פרישות ו'ניתוק מהעולם הזה' תוך ביטול ערך ה'כסף' בעיניו. הוא אף לא מחה שחשדו בו לשווא, והכריז כי איננו נוטל כסף בשכרו, אלא פשוט חמק בטבעיות מן העיסוק בעניין, והסיט את הנושא לפסים מעשיים: "טוב, למתי הכרטיס? בשבוע הבא איני יכול, אבל עוד שבועיים זה אפשרי", ולא הביע כל התייחסות אודות התשלום.
"מסתבר שהוא לא דורש הרבה", שחו בינם לבין עצמם. "הוא נאה דורש ואינו נאה מקבל…", הסיקו ומיהרו לרכוש עבורו כרטיס טיסה אל היעד.
לאחר סדרת דרשות שבהן הלהיב המונים, בחן אשר הוצק בשפתותיו, גילו המארגנים כי השיחה הנוחה והקצרה ביותר עמו היא על 'כסף'. בשום אופן הוא לא ינקוב בסכום מסוים, בכל מקרה איננו תובע מאומה, ולעולם אין לו הזמן המיותר לשוחח על הנושא. "טוב, אולי כאשר יבוא לדרוש אצלנו בפעם הבאה, ינקוב בסכום המבוקש ויקבל את המגיע לו", מהרהרים היו במידה רבה של הגיון יזמי הכינוסים או מארגני הסמינרים, שבאמת ובתמים ביקשו לשלם לו.
אבל בפעם הבאה וגם בזו שלאחריה – נוכחו בסיכומו של דבר לדעת שלא עלה בידם 'להסדיר' את עניין התשלום… ובהזדמנות שישבו עם הרב עזריאל טאובר זצ"ל, מקימו ומייסדו של ארגון 'שלהבת', ובהזדמנות נוספת כשישב לצידו של הרב יוסף וליס מנכ"ל 'ערכים', העלו את העניין בשיחותיהם עמם. שניהם, כל אחד בתורו ובסגנונו, העלו תהייה על עצם הנסיון, וביטלו במחי יד את האפשרות לשנות את המציאות הזו: "עם הרב פינקוס אתם מדברים על כסף?! יש לו פה מפיק מרגליות ויד קמוצה למרגליות. פרוטה הוא לא ייקח בשכרו…".
הכסף נתון לך
פעם הוזמן למסור שיחה בישיבה בטלז-סטון. בעודו עושה את דרכו החוצה לאחר השיחה, הבחין באחד מרבני הישיבה, הצועד לעברו מעדנות עם מעטפה, על אף שמלכתחילה לא דובר על כך דבר. מבחינתם זה היה מובן מאליו, ולא עלה על דעתם אחרת, בפרט ביחס לת"ח ודרשן מופלג, שהכול משתוקקים למוצא פיו. רבי שמשון ששיער מיד מה המעטפה עשויה להכיל, נטל אותה לידיו, הגביהה לכיוון האור והבחין שמלבד שטרות הכסף מצורף גם פתק. או אז פתח את המעטפה, הוציא את כל תכולתה, והפטיר כלפי האיש ההמום למשמע אוזניו: "הפתק בשבילי, והכסף – בשבילך!", אמר והשיב…
המפליא הוא, שגם את הוצאות הנסיעה לא תמיד נטל, וכשכבר הסכים ליטול היה זה בצמצום, ותדיר מלווה בחשש, שמא מפריז הוא על המידה בחישוב העלויות. כך מספר למשל, אחד ממארגני השיחות מטעם 'תודעה' במרכז הארץ:
"גם כאשר הגיע במיוחד מאופקים, מעולם לא הסכים ליטול תשלום. על ההסעות שילמה 'תודעה', אך גם לפרט זה התלוו תמיד ספקות – שמא הפריזו בסכום המגיע לו. 'מספיק לי פחות', היה אומר בהכריעו לחומרה לטובת הנותנים, וחרד כולו למחשבה שמא יטול פרוטה אחת יותר מן העלות".
"לשלם לי על הדלק?"
אחד מידידיו, שבניגוד לרבים אחרים שהיו בטוחים, שעם כמות השיחות שהוא מוסר הוא 'מסודר' כלכלית – ידע הוא אלו אמצעים דלים עומדים לרשותו של הרב פינקוס, עבור משפחתו הברוכה. מאידך גיסא, ידע אותו מקורב, שאילו היו משלמים לו עבור שיחותיו והרצאותיו הסוחפות, כמקובל, היה הדבר עשוי להקל מאוד מעול הפרנסה שעל כתפי הרב. הוא החליט, אפוא, לנקוט יוזמה אישית, ופנה בטענה גלויה אל אחד ממארגני הסמינרים, שנהנו מפיו המפיק מרגליות: "אמור, למה אינך משלם לו?".
"אני לא משלם לו?", נזעק הלה כמצטדק, "אני נותן לו – והוא לא לוקח! אני מביא לו צ'ק והוא קורע אותו ולא מגיש לבנק לפירעון. וכי מה יכול אני לעשות? אמרתי לו, לרב פינקוס, שאם הוא לא מוכן לקחת על ההרצאות עצמן (-כפי שהכל לוקחים), שיניח לי לפחות לשלם על הנסיעות הלוך ושוב. היודע אתה מה הוא ענה לי? '- מה, על הדלק? זו בושה לקחת…', ונמנע גם ליטול הוצאות שהוציא מכיסו, למען הזכות לחזק ולעורר את עם הקדוש בדרשותיו המלהיבות".
כיוצא בזה מספר אחד מתלמידיו, שיזם את ייסודו של ועד מיוחד שמסר ר' שמשון בפני אברכים בני עלייה. הועד לא התקיים באופקים, ולא בשעה נינוחה של שחרית אלא בשעות הערב המאוחרות, כך שלביתו היה שב באישון ליל, ובקושי נותרו לו שעות בודדות עד הזמן שהשכים קום, כדרכו, לעבודת הבורא. אף על פי כן, מעיד אותו תלמיד, ענייני 'התשלום' היו מייגעים: "כמה וכמה פעמים ניסינו לתת לו סכומי כסף, אך הוא סירב בנחרצות. רק כאשר היה מגיע עם רכבו של ר' אברהם דייטש, נענה ליטול סכום כלשהו עבור הדלק וההוצאות, אבל לעצמו? אגורה לא הסכים לקחת!".
"כסף החוזר"
פעם אחת אירע שנענה לבסוף להפצרות והואיל ליטול תשלום. היה זה אחד מפעילי הארגון 'שלהבת' שבארצות הברית, שנתן בידו סכום (-סמלי, יש לומר) של שלוש מאות דולר עבור כמה דרשות שמסר במסגרת הארגון, ולמרבה הפלא – בפעם הזו לא סירב לו.
למחרת, כאשר הגיע אותו אדם למשרד 'שלהבת' שבבורו פארק, גילה לתדהמתו כמות עצומה של מוצרים, המשמשים בקביעות את עובדי ובאי המשרד. היו שם תה וסוכר, כלים חד פעמיים ודברים שימושיים נוספים, מעל ומעבר לכמות סבירה הנרכשת הקנייה אחת. חישוב מהיר שערך, העלה שמדובר בעלות כוללת של כשלוש מאות דולר, ואז הבין על אתר ידו של מי היתה בקניה זו. "הדמים מודיעים"…
כך מצא דרך מקורית שלא ליהנות מפירות זיכוי הרבים שלו, ומצד שני להעניק תחושה טובה לנותן. תקופה ארוכה עוד נהנו עובדי המשרד מהמוצרים ההם, שרבי שמשון רכש בטהרת לבו.
"אל תדאג לתשלום"
בתקופה מסוימת נטל על עצמו אברך פלוני מתושבי חו"ל, את האחריות לדאוג שהקהילות השונות בחו"ל, שנהנו מאמרי פיו ונועם לקחו, יממנו את הוצאות הנסיעות, ואף יותירו בידו של הרב סכום כלשהו לקיום משפחתו. המלאכה לא היתה קלה, וכדי להעמיד מערכת שוטפת של מימון קבוע ולעקוב אחר הביצוע, הוצרך להקדיש לשם כך מחשבה ותכנון, אשר גזלו ממנו כוחות וזמן, שבאו בהכרח על חשבון השעות הפנויות של 'בין הסדרים' המוקדשות בדרך כלל למשפחה, עובדה שהפריעה לבני ביתו.
יום אחד גילה רבי שמשון את התפקיד שנטל הלה על עצמו, והבין כי הדבר מכביד עליו. על אתר הוא ניגש לאברך ואמר לו בלשון שאינה משתמעת לשני פנים: "איני מרשה לך! אני אוסר עליך מכאן ולהבא לדאוג לעניין הזה!". וכך במשך תקופה ארוכה לא קיבל דרכו אגורה שחוקה.
אמנם, היו אחרים במשך התקופה ההיא, שמצאו את הדרך לשלוח לפרקים מעט כסף לרבנית, אבל באשר לו עצמו – הנושא לא תפס מקום ולא הפריע כלל בעבודת הקודש המופלאה, והמשיך כבעבר לעמוד באמונה על משמרתו, עם כל ה'ברען' וההתלהבות, ובמסירות נפש שהיתה כרוכה בין השאר במאות שעות טיסה מייגעות בשנה.
בתקופה מסוימת אחרת, מתוך היכרותו עמו, והידיעה כי הוא עצמו לעולם לא ינקוף אצבע לשם כך, דאג עסקן פלוני להשיג מקורות עבור סכום חודשי קבוע, לכלכלת ביתו המבורך של הרב, כדי שיהא פנוי להפצת התורה ברחבי תבל. אלא שהאיש נזהר מלערב את רבי שמשון זצ"ל עצמו בעניין, מחשש שיפריש בטובו וצדקתו את רוב הסכום לצדקה, ולא יותיר לעצמו כי אם את המעט. משום כך, העביר את סכום הכסף ישירות לידיה של הרבנית ע"ה בארץ ישראל.
אלפיים דולר 'מיוחסים'
אבל היתה בכל זאת פעם אחת, שלא די שהסכים ליטול כסף, אלא אף ביקש. ומעשה שהיה כך היה:
כמו רבים אחרים, אף הרב עזריאל טאובר זצ"ל – שהכיר מקרוב את הכוחות והמאמץ הבלתי נלאה שהוא משקיע במסירות שיחותיו, רצה מאוד לגמול לו בתשלום הוגן, חלף עבודתו הנאמנה, שגם זכות החזקת אותו צדיק ותלמיד חכם הגון כרוכה בכך. ובכן, ביום מן הימים הוא הושיט לו סכום של אלפיים דולר במזומן, במחשבה שאולי הפעם יאבה הרב בכל זאת לקחת. אפס, הניסיון הנוסף לא עלה יפה וגם עתה נענה בסירוב.
והנה, לא חולפות עשרים וארבע שעות, והרב פינקוס נמצא על קו הטלפון, מתקשר לבקש את הכסף… "מה קרה?", השתומם הרב טאובר, ועד מהרה גילה את הסוד.
באותו יום יצא רבי שמשון בטיסה לדרום אפריקה, ושם התוודע לסיפורה של הצעת שידוך הגון, התלויה ועומדת לכאן ולכאן על כרעיהם של אלפיים דולר עלובים, שבדרך כלל לא חנן אותם הרב פינקוס אף במבט, אבל כעת, הם הפכו בעיניו ל'מיוחסים', וכמי שבכוחם לחרוץ גורלות. על אתר יצר קשר טלפוני מעבר לים, ואמר לר' עזריאל המופתע: "תראה, אתה הצעת לי כסף, אני מוכן לקחת אלפיים דולר…".
– "לעצמך?", בירר הלה בעדינות, מתקשה לכבוש את סקרנותו.
– "אומר לך את האמת, זה להקים איזה בית בישראל".
הצ'ק הבנקאי בסכום הנקוב, נשלח על אתר לדרום אפריקה, ועוד בית נאמן הוקם בישראל…
(מתוך 'השמש בגבורתו')
חבל על דאבדין ולא משתכחין