שח הגה"צ ר' נחום ברנשטיין שליט"א משגיח בישיבת 'גאון יעקב': הייתי בן 14 וחצי, הלכתי עם מרן הראש ישיבה [הגראי"ל שטיינמן זצ"ל] מישיבה-קטנה פוניבז' לביתו ברחוב חזון איש. כשהגענו לרחוב האדמו"ר מגור ניגש ילד לבקש לעבור את הכביש.
אמרתי: הרב, אני אעביר אותו. אמר לי: "טוב, תתפלל לה' שתעבור לשלום ותחזור לשלום". לקחתי את הילד, עברתי, ומרן ראש הישיבה מחכה לי. אני חוזר, ואני אומר לו: הרב, כל דבר לבקש? כמו מסבתא? מה זה לעבור את הכביש?! זה כלום! אולי הרב חשש שאני לא יודע לעבור את הכביש?…
"לא", הוא אומר. "מה זאת אומרת? מה פתאום סבתא? כמה פעמים אתה הולך לסבתא – בסך הכל פעם פעמיים בשבוע? מהקב"ה צריך כל דבר לבקש!" הוא לוקח לי את היד ואומר לי: "מה אתה אוהב לאכול, שניצל ופירה? (זה היה בצהרים) תבקש מה'. אולי עכשיו זה כבר תפילת שווא, מן הסתם אמא שלך כבר הכינה. אבל בערב אתה רוצה פיז'מה חמה, שיהיה חדר חם? – תבקש מהקב"ה. והיה והוא יתן לך – מה טוב ומה נעים, והיה והוא לא יתן לך, אז אבא אומר לא. כך צריך להיות עם הקב"ה. מה אתה אומר לי סבתא. זה סבתא?"…
לפני כמה שנים, אני לא זוכר במדויק, ארבעה ילדים אצלי בבית היו צריכים שידוכים. כל יום כשהייתי אצל הראש ישיבה הייתי מזכיר לו – הראש ישיבה זוכר, שהראש ישיבה יברך אותי… הייתי יוצא מהבית עם ברכה.
יום אחד בשעה 10:30 בבוקר, טלפון. "הראש ישיבה קורא לך". אני מגיע לראש ישיבה. אתם לא תבינו למה אני בוכה, כי קשה לתאר את זה. הראש ישיבה שכב במיטה ואני ישבתי מולו, והוא אומר לי: "נוחעם, כל היום אתה בוכה. תגיד לי: בעז"ה הילדים שלך יתחתנו, אבל מה יהיה עם הביטחון שלך? מה יהיה? מה תגדל? הם יתחתנו ותישאר אותו דאגן? מה עם האמונה שלך? מה עם היראת שמים שלך?"
אני אומר לכם עכשיו, רבותי, בעצמות זה בער לו! הוא זעק אלי – "מה יהיה אתך? הם יתחתנו, יהיו להם ילדים, יהיה להם נחת, יהיה להם טוב, ואתה תשאר אותו נאר!" (שוטה באידיש). שלושת רבעי שעה הוא לא הניח לי. הוא חזר לי על חז"ל, על דברים של יוסף הצדיק. "מה אתה רוצה, להישאר גורנישט? בסדר, יתחתנו, בסדר, אבל מה אתך?!".
(מתוך גיליון 'שאל אביך ויגדך')