"שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ" (דברים י"ז, ט"ו)
מספרים על הרה"ק רבי ישראל מהוסיאטין זי"ע שביקר פעם במדינת גרמניה. בליל שבת, בעת עריכת שולחנו הטהור, נכנס יהודי מתושבי המקום שהיתה לו זו הפעם הראשונה בחייו שראה חסידים שעומדים סביב אדמו"ר היושב בראש השולחן, ועל השולחן היו בקבוקי יין, ופרוסות של חלות. הכל היה זר לו, סקרנותו גברה עליו עד שניגש לאחד החסידים וביקשו שיסביר לו מה זה רבי? ומה זה טיש?… החסיד ניסה להסביר לו – אבל דבריו לא נקלטו אצלו והוא פנה לאדם אחר שיסביר לו. לאט לאט התקהלה סביבו קבוצת אנשים שכל אחד מנסה את כוחו לשבר את אזניו של האורח ולבאר לו מה זה רבי.
בשלב מסויים הבחין הרבי בעצמו בכל ההתקהלות והדיבורים, וביקש להבין את פשר ההמולה. כשאמרו לו, ביקש לקרוא לפניו לאותו יהודי. הרבי פנה אליו ואמר: אני אסביר לך. מסתמא אתה יודע שיש רב של בית כנסת. רב זה הוא בעל הבית של בית הכנסת, ותפקידו להיות אחראי על כל ענייני ניהול בית הכנסת, ותפקידו להיות אחראי על כל ענייני הקהילה, ומעליו יש את הרב הראשי של העיר, שהוא 'בעל הבית' האחראי על כל הרבנים מתחתיו. 'אתה יודע מה זה רבי'? – אמר לו ההוסיאטינר – רבי זה מי שהוא בעל הבית על עצמו!
שום תשים עליך מלך, אדם צריך להיות מלך ובעל הבית על עצמו, על כוחותיו, על מידותיו ועל הנהגותיו, כמו שאמרו חז"ל: 'צדיקים לבם ברשותם'.
פעם בא אחד להרה"ק ממעזריטש זי"ע והתאונן בפניו שהיצה"ר מבלבל אותו תמיד במחשבות זרות ורעות, ואפילו באמצע התפילה ואמצע הלימוד אינו נותן לו מנוחה. אמר לו המגיד שיסע להרה"ק רבי זאב מז'יטומיר זי"ע בעל מחבר הספר הקדוש "אור המאיר". כשהגיע לביתו של רבי זאב – נקש בדלת, ואין קול ואין עונה. הוא חזר ונקש מספר פעמים, עד שהדלת נפתחה ועל מפתנה עמד הצדיק רבי זאב. בטרם פתח האורח את פיו לומר לשם מה הגיע, נענה לו הרבי ואמר: ראה מי כאן בעל הבית! כשרצית להיכנס ולא פתחתי לך את הדלת לא יכולת להיכנס, ולמה? כי אני הוא בעל הבית ובידי להחליט אם לפתוח לך את הדלת או לא. כך צריך אתה לדעת כי האדם הוא בעל הבית על המוח ועל המחשבות. הוא המחליט אילו מחשבות יכנסו אליו, ואילו יידחו על הסף – לא יעלו ולא יבואו.
(לב ישראל)