ת"ח חשוב המכהן כרב בית כנסת, הציג בפנינו שאלה מעניינת. מדי שבת שוהים בחצר בית הכנסת כמה פיליפינים הממתינים עד לצאתם של הזקנים מהתפילה. והנה, הפיליפינים הללו הבחינו שבזמן מסוים יש תכונה בבית הכנסת, כשהציבור עומד פנים אל פנים למול האנשים העטופים בטליתות המתייצבים על הבימה.
הם התעניינו אצל אחד הזקנים אודות ה'מנהג', וכשהלה השיב להם שמדובר בברכה חשובה, והאריך להם תאר את סגולותיה, אירעה תופעה משונה. הפיליפינים שלכל אורך התפילה ממתינים בחוץ, נכנסים בזריזות בעת ברכת הכהנים אל בית הכנסת, ועומדים גם הם פנים אל פנים אל מול הכהנים המברכים… לאחר סיום הברכה הם עונים אמן, וחוזרים אל החצר.
הת"ח שאל האם יש בכך בעיה כלשהי, וצריך לבקש מהם לצאת מבית הכנסת, או שמא יש להתעלם מהדבר?
בתשובה ציטטנו את דברי רבינו החיד"א בשו"ת 'יוסף אומץ' (סימן ע', והביאו הכף החיים סימן קכ"ח, סעיף קטן קנ"ה) 'שמעתי שיש מי שמנע לכהנים לומר ברכת כהנים אם יש גוי בבית הכנסת, ולא ידעתי טעמו. ואפשר שעשה כן משום שבשו"ע (סי' נ"ה סעיף כ') יש סברא שלענות אמן צריך שלא יהיה מפסיק טינוף או גוי.
'וממילא עתה שיש גוי מפסיק בין הכהנים לחלק מהקהל, הרי שאינם יכולים לענות אמן. אך אין זו טענה, שהרי בספר 'בית דוד' (סימן ל"ב) כתב שדין זה שגוי מפסיק שייך דווקא כשהמברך ברשות אחת, והעונה ברשות אחרת, אז הגוי שביניהם מפסיק. אבל אם המברך והעונה ברשות אחת שמצטרפים, אין הגוי מפסיק'. וסיים החיד"א: 'לכן אין לבטל את ברכת הכהנים, שהוא צורך גדול בתפילה, מאחר שמשום איבה אין אנו יכולים להוציא את הגוי מבית הכנסת'.
ומאידך, יש מי שאסר לברך כשגוי נמצא, וסמך דבריו על הזוהר פרשת משפטים, על הפסוק 'יראה כל זכורך'. וכן כתב ה'מטה משה' (חלק א' קכ"ט) שזה הטעם שבחו"ל לא מברכים ברכת כהנים כל יום, כיון שמצויים גויים בבית הכנסת.
מתוך ברכי נפשי