וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וְאוֹן בֶּן פֶּלֶת בְּנֵי רְאוּבֵן. (טז, א)
במשלי (יא, כח) כתוב: "בוטח בעשרו הוא יפול", ודרשו חז"ל (ילקוט שמעוני משלי רמז תתקמז) "בוטח בעשרו הוא יפול – זה קרח".
והחתם סופר (חי' עה"ת פ' תרומה עמ' קיח ד"ה במס' גיטין) הקשה מה קשור הנושא של עשירות לענין מחלוקתו של קרח שבטח בעשרו והתגאה בזה.
ופירש הדבר לפי הגמ' בגיטין (נט.) שמימות משה ועד רבינו הקדוש לא מצינו תורה וגדולה במקום אחד, ומימות רבינו הקדוש ועד רב אשי לא מצינו תורה וגדולה במקום אחד.
וברש"י שם כ' ש"תורה וגדולה במקום אחד" פי' שגדול בתורה ובעושר יותר מכל ישראל,
והביא שהמהר"ם שי"ף שם (גיטין נט. בהספד על רבו מוהר"ר חיים כ"ץ זצ"ל בפ' וארא) כתב: שהמשותף בין משה, לרבי, ולרב אשי, הוא ששלשתם סיימו חלק אחד מג' חלקי התורה, משה סיים את המקרא, ורבי סיים את המשנה, ורב אשי סיים את הגמרא, ולכן כל מי שנשלם חלק תורה על ידו באופן שלא יהיה ראוי לחלוק עליו בשום אופן צריך שיהיה משולם בתורה וגדולה מכל ישראל, ע"כ .
ולפי"ז ביאר החת"ס את ענין מחלוקתו של קרח, שכיון שקרח היה עשיר מאוד, חשב הוא שעשיר הוא יותר ממשה, וא"כ אין מתקיים אצל משה "תורה וגדולה במקום אחד – יותר מכל ישראל", ויכול לחלוק גם על תורתו.
(קב ונקי)