יום שלישי ב' בתשרי תשע"ט
טבילת כלים – כטבילת גֵר צדק
כלֵי סעודה העשויים ממתכת שנקנו מגוי – טעונים טבילה בברכה; ולדעת רוב הפוסקים חובה זו מדאורייתא, וכן הלכה. והוסיפו חכמינו ז"ל וחייבו טבילה גם בכלֵי זכוכית.
וטבילה זו, אין מטרתה לטהר את הכלי מאחת הטומאות, או להכשירו מאיסור, שהרי אף כלי שלא נטמא ולא בלע שום איסור, אם היה שייך לגוי ועבר לרשות ישראל – חייב בטבילה; אלא, שבטבילה זו הם יוצאים מטומאתו של הגוי ונכנסים לקדושת ישראל, וכעין טבילת גֵרוּת.
[שו"ע שכג, ז, משנ"ב לא-לב, וביה"ל ד"ה מותר; וראה אנצ"ת ע' טבילת כלים, הע' 21, 27 ו־180]
כלי הטעון טבילה שהניחו בו מאכל חם לפני טבילתו – האם הוא מותר באכילה?
בהמשך לאמוּר: כלי שקיבל הישראל במתנה מהגוי, טעון טבילה, אבל כלי שהגוי הפקירוֹ וישראל משתמש בו ללא כוונה לזכות בו – פטור מטבילה. וכן כלי ששואל הישראל מהגוי – פטור מטבילה.
וכל כלי הפטור מטבילה, אשר עתיד להישאר ברשות ישראל לעולם – צריך לטובלו, אלא שאין לברך על הטבילה, אלא אם כן טובלים יחד עמו כלי הטעון טבילה מעיקר הדין, שאז ניתן לברך בלשון רבים: "על טבילת כלים".
וכלי הטעון טבילה – אסרו חכמינו להשתמש בו עד לטבילתו, אך בדיעבד, בכלי חדש, אם הניח בו מאכל חם לפני טבילתו – המאכל מותר באכילה; וכן הדין במאכל חריף, או משקה חם, וכיוצא בזה.
[שו"ע שכג, ז, משנ"ב ל ו־לה, וביה"ל ד"ה מותר; פמ"ג מ"ז ו; ביאורים ומוספים דרשו, 29; וראה עוד שם, ובאנצ"ת ע' טבילת כלים, הע' 47-48]
העצוֹת לשימוש בכלי הטעון טבילה – בשבת
לדעת השולחן ערוך, מעיקר הדין מותר לטבול כלים בשבת, אך ירא שמים יחמיר בדבר; ולדעת הרמ"א אסור לטובלם.
ואם זקוק בשבת לכלי הטעון טבילה, רשאי לתתו במתנה לגוי, והגוי ישאיל לו את הכלי, ובכך נפטר הכלי מטבילה, (עד למוצאי שבת, ראה לעיל). ונחלקו פוסקי זמננו אם ניתן גם להפקיר את הכלי ולהשתמש בו ללא כוונה לזכות בו.
ואם מדובר בכלי שניתן למלאו במים – מותר לכל הדעות למלא בו מים מהמקוֶּה או המעיָן, למרות שבכך 'נטבל' הכלי, כיון שלא ניכר בפעולה זו שהיא נעשית לשֵׁם טבילה.
[שו"ע שכג, ז, ומשנ"ב לג-לה, וביה"ל ד"ה ימלאנו; וראה עוד שם; ביאורים ומוספים דרשו, 29]