וְשִׁלַּח בְּיַד אִישׁ עִתִּי הַמִּדְבָּרָה (ויקרא טז כא)
אל הגאון רבי מאיר שפירא זצ"ל, הגיע פעם עיתונאי ממערכת עיתון אמריקאי רב תפוצה, לצורך ראיון. העיתונאי רצה לסקר את היהדות האורתודוכסית והעלה בפני רבי מאיר "עוונות" שונים ומשונים המשויכים ליהדות האורתודוכסית, ורצה לשמוע את תגובתו. נענה לפתע רבי מאיר ושאל: "היכן מצינו בתורה לראשונה 'עיתונאי'?"
הנוכחים לא הבינו לאן חותר הרב בשאלתו ומה תשובה יש בה לצורך העניין. נענה רבי מאיר ואמר: "המקור הוא בפרשת אחרי בפסוק 'ושלח ביד 'עיתי'. 'עיתי' הכוונה עיתונאי… ולמה נצרך לשלוח את השעיר לעזאזל דווקא עם עיתונאי?" – הקשה רבי מאיר, והשיב: היות שחז"ל אמרו שיש להתוודות את כל העוונות על ראש השעיר המשתלח, ועוון שלא התוודו עליו – אין השעיר מכפר, א"כ מי הוא זה שיזכור כל עוון ועוון וכל חטא הכי קטן שלא להחסירו בשביל שהשעיר יכפר? – לא היתה ברירה אלא לקחת 'עיתונאי', שחזקה עליו שלא יפספס שום חטא… ('זכרון מאיר' – מתורגם מאידיש)