הרב אברהם פוקס
מחר הוא יום היאהרצייט, למרנא החפץ חיים זיע"א. אמר על כך המשגיח הגה"צ רבי נתן ווכטפויגל שמשום מה העולם לא עושה מזה עסק, אך החפץ חיים לימדנו מה היא שלימות בכח הדבור והגיע בה לדרגה עליונה ביותר.
כידוע החפץ חיים היה מוכר את ספריו באופן שהיה מסתובב בערים ובעיירות, ותוך כדי כך היה מוסר שיחות מוסר ליהודים בענייני שמירת הלשון ובשאר דברים הצריכים חיזוק. ברבות הימים כאשר התקשה בנסיעות, הפקיד את מכירת ספריו בידי אחרים שהיו משתכרים באחוזים ממכירת ספריו, אך תנאי התנה עמהם שימשיכו בדרכו ויעוררו את הקהל בענייני שמירת הלשון, בכל מקום שאליו הם באים למכור את ספריו. ויהי היום, אחד ממוכרי ספריו אמר לו שהוא מעונין לחדול ממכירת הספרים, לשאלת החפץ חיים מדוע הנך מעונין להפסיק והלא זכות גדולה היא, וגם השתכרת יפה?
השיב לו שאכן הוא השתכר יפה אך הוא חושש שלא רק שלא הצליח לעורר יהודים לשמירת המצוות אלא להיפך. "במה דברים אמורים" שאל החפץ חיים? והלה עונה לעומתו, "הגעתי לאחת העיירות אחר הצהריים, והלכתי לבית הכנסת להציע את ספרי רבנו למתפללים, בין מנחה למעריב קיימתי את התנאי ומסרתי שיחה על גודל וחומרת ענייני שמירת הלשון, ותוך כדי הדברים אמרתי, 'הרי אף אחד לא מעלה בדעתו לאכול עוף טרף, ולכן כל שאלה שמתעוררת בעוף אנו רצים לשאול את הרב מה דינו של העוף, תדעו לכם', הוספתי ואמרתי 'שלדבר לשון הרע זה יכול להיות הרבה יותר חמור מלאכול עוף שיש בו שאלה'. ואז אני שומע את אחד המתפללים שח לחברו: 'טוב ששמעתי את הדרשה של הרב האורח, מעכשיו אני יכול לומר לאשתי שהיא לא צריכה לרוץ לרב על כל שאלה שיש בעוף'". סיים לספר בעוגמה, והוסיף, "אז אם אין מי שמתחזק מדברי איני מעונין בכך".
הסתכל עליו החפץ חיים במבט מבין ואוהב ואמר לו: "המלכים נוהגים לצאת מדי זמן ליערות לציד, הדבר מצריך הכנה רבה וליווי של משרתים רבים, כיון שהציד יכול לקחת שעות רבות החל מהזריחה ועד השקיעה, ואיך הצייד מסתיים ומתי זה נחשב להצלחה?
"כאשר המלך הצליח לצוד דב אחד או נמר אחד. נו", הקשה החפץ חיים, "בשביל חיה אחת כל הבלגן וההכנות המרובות? והתשובה היא: "כן, בשביל חיה אחת עושים את כל הבלגן. אף אתה", אמר לו החפץ חיים, "מה אכפת לך, העיקר שתפסת איזה ר' זאב אחד או איזה ר' דב אחד שהתעוררו והתחזקו מדבריך, ואם הצלחת לעורר יהודי אחד לתשובה הרי זו הצלחה עצומה!".