"ויגדלו הנערים" (כ"ה,כ"ז)
רש"י: "ויגדלו הנערים ויהי עשו. כל זמן שהיו קטנים לא היו ניכרים במעשיהם ואין אדם מדקדק בהם מה טיבם; כיוון שנעשו בני שלוש עשרה שנה, זה פירש לבתי מדרשות וזה פירש לבתי עבודה זרה".
בני נעשה בר מצוה בל"ג בעומר, אבל כיוון שביום זה אין לאנשים פנאי לכן אני מעוניין לערוך סעודת מצווה מצומצמת ואחרי יומיים סעודה לציבור, ועל פי דברי המג"א (עי' מ"ב סי' רכ"ה סק"ו) שגם אח"כ – אם יש בסעודה דברי תורה הווי סעודת מצווה. אכן אפשר, אם נעשית כבר סעודת המצווה בו ביום למשפחה כבר נעשית סעודת המצווה לשם כך, וממילא אחרי יומיים זה כלום ולא שייך לבר מצווה, וא"כ אולי עדיף שלא נעשה כלום ביום היותו גדול?
"בר מצוה סעודתו רק בו ביום, ומה שעושה אח"כ כלא מעלה ולא מוריד. ומה שאמרת שאם יש דברי תורה הווי סעודת מצוה, זה כמו שיעשה בחודש אחר ואין זה שייך לבר מצוה".
כאשר אינו יכול לעשות סעודת בר מצווה בליל הי"ג, עד מתי יעשה?
"לילה שלאחריו, ואחר כך זה רק 'זכר לבר מצווה'".
אחד מנכדי רבינו אמר לו כי בנו נהיה היום בר מצווה אבל סעודה לאחרים עושה בשבוע הבא. תגובה: "אם כן יש לי עצה בשבילך, שתמתין כבר עד החתונה ותעשה אז את הסעודה…".
ב' פנחס יד תמוז תשנ"ו. אמר לי רבנו: "ה'חזון איש' הקפיד שלא יפריעו לנער בר מצווה מלומר את הדרשה". והוסיף: "הרי הנער כל כך טרח להכין ובסוף לא נותנים לו לומר…". ואכן, כשהשתתף בבר מצווה אמר שלא להפריע, ומפני כבודו לא היו מפריעים.
ומה לגבי דרשת חתן בשמחת נישואין? "אין הכי נמי שמעתי כך מהחזו"א רק בבר מצווה, אך כך הוא גם בחתן. גם אבא היה מקפיד שיתנו לומר דברי תורה".
יש אומרים שיש לזה מקור שלא לבייש מי שאין לו.. "אבל גם אם כך שלא רוצים לבייש, אבל לא להפסיקו מיד אלא שיאמר מקצת – שאם לא כן זה מבזה את דברי התורה ונאמר 'מסיר אזנו משמוע תורה וגו'".
שוב שאלו את רבינו: רבי שלמה ברמן אמר בשם דודו ר"מ קרליץ זצ"ל, שפעם אחת הפריעו לחתן לדרשה ואמר רבי מאיר: זה הפשט ב"מבטלין ת"ת להכנסת כלה" הרי הכלה לא מבינה החדו"ת שלו ולה עדיף שישירו, ולכן מבטלין ת"ת להכנסת כלה. מה היתה דעת ה'חזון איש' בזה? "ה'חזון איש' סבר שזה בזיון התורה שלא נותנים לו כלל לדבר! לפחות שיגיד איזה שטיקל".
יום ו' עש"ק תולדות. נכנסתי עם נכד של נגיד תומך תורה פלוני שיהיה בר מצווה למחרת בשבת קודש, ושאלתי מה אומרים לילד בר מצווה. השיב רבינו עם הציטוט מירושלמי ספ"ק דקידושין: "'כל העושה מצוה אחת מיטיבין לו וזוכה לעולם הבא', כל אחד צריך שיחזיק במצווה אחת מסוימת ולא יזוז ממנה כלל, כגון כיבוד אב ואם. ילד בר מצווה צריך שיקבל עליו מצווה מסוימת. ולאו דווקא כיבוד אב ואם, אלא הכוונה מצווה תמידית ולא מצווה מקרית כשילוח הקן".
בהזדמנויות אחרות אמר רבינו לילד בר מצווה – ש"ילמד הלכות תפילין".
אמרתי, אמרו בשם הג"ר שמואל גריינימן זצ"ל, שהספיד את ה'חזון איש' ואמר, כי כאשר נהיה בר מצווה קיבל עליו ללמוד תורה לשמה כל חייו. פלא שנער קטן בר מצווה יקבל על עצמו עד כדי כך. כי ה'חזון איש' בבר מצווה כבר גם היה 'חזון איש', רק חזון איש זוטא…
כאשר נכנסתי עם ילד בר מצווה למרן הגראי"ל זצוק"ל אמר לי: "אני רגיל לומר להם שיקבלו עליהם את עניין האמת. והם חושבים שזה כל כך פשוט, אבל זה כלל לא פשוט, והוסיף כי שמע בשם ה'חזון איש שאמר על ג' אנשים שהם בדרגה של 'מודה על האמת', ואחד מהם הוא רבי חיים עוזר זצ"ל – הרי שזו מעלה רבתא שרבי חיים עוזר יכול להתהדר בה. ואכן לגבי משה רבינו ע"ה אמרה תורה "וישמע משה ויטב בעיניו" שהודה ולא בוש, ולא אמר לא שמעתי אלא "שמעתי ושכחתי". הראה רבינו את מה שכתב ב'אורחות יושר' [ערך אמת] דף א' דברים יסודיים מדברי חז"ל בכוחה של אמת, שעל ידי זה זוכה אדם לתשובה שלמה.
סיפרו לי מפי השמועה, כי ה'קהילות יעקב' זצ"ל אמר: "מצאנו ילדים שכבר בבר מצווה סיימו שישה סדרי משנה והיה ניכר כי עדיים לגדולות ונצורות, אך לא נהיה מהם כלום. והטעם, כי הכבוד שנתנו להם (במידה לא ראויה) החריב את הכל".
"לא ידוע לי שכך אמר אבא זצ"ל, אבל זה אפשרי".
בשמחת בר מצווה של נכד מהמשפחה, כאשר הביאו ספרים רבים כמתנה ונערמו על השולחן בכמויות, העזתי לשאול כמה ספרים קיבל רבינו לבר מצוה שלו? "מעט ספרים, ועשיתי לי קעסטל [=ארגז] ממה שהביאו לי לבר מצווה. ופעם אחת הרב מפוניבז' זצ"ל היה אצלנו בבית והיה לי תנ"ך שקיבלתי לבר מצווה וביקש ללוות ממני כי אין לו תנ"ך. וכמדומה שאמר שמעוניין בכך לחודש ימים, וחלפו כמה חודשים ולא החזיר, והזדמנתי לביתו וראיתי את התנ"ך. שאלתיו האם עדיין צריך לו, הוא אמר לי: 'אני כבר כמה חודשים מנסה להיזכר ממי לוויתי את התנ"ך הזה ולא נזכר, והנה ב"ה שראית ואמרת לי' והשיבו לי בשמחה".
בהזדמנות באחד מימי חודש טבת, בעת טעימת שחרית, לפתע אמר לי רבינו: "היום יום בר המצווה שלי". ומה שלא מזכיר יום ההולדת, ביאר לי מרן הגראי"ל זצוק"ל: כיון שרבי חיים קנייבסקי שח רק בדבר של מצווה, והרי יום הולדת אינו שייך למצוות, אלא יום בר המצווה.
"פעם לא הייתה כלל סעודה בבר מצווה. הבר מצווה שלי הייתה בישיבת 'בית יוסף', עם קצת מזונות ושתייה ולא הייתה סעודה. הזמנות נשלחו רק לכמה יחידים, השכן כתב את ההזמנה במכונת כתיבה. קיבלתי רק כמה ספרים, ה'חזון איש' נתן לי ספר 'חזון איש' על יבמות והוא אצלי, הרב מפוניבז' נתן 'מאירי' על חולין, הג"ר מתתיהו שטיגל – 'חובת הלבבות' קטן. רבי יעקב הלפרין – משניות. רבי שמערל גריינמן היה אז חתן במשפחה, וחמיו המוהל הרב שקול נתן ג"כ משניות. אביו של הג"ר אברהם פרבשטיין שהיה חייט ותפר לי את הבגדים, ובשעתו היה ראש הקהילה, נתן לי גמרא ברכות פרק קמא עם ניקוד. הבנים של הג"ר שמואל גריינימן נתנו בשותפות ספר. הג"ר יהושע קרליץ נתן ספר. בבר מצווה השתתף גם הז'בינקער רב. כמדומה שהרב מפוניבז' אמר דברים קצרים…
"אמרתי דרשה על 'היסח הדעת בתפילין' וזה הסתעף לטומאה הותרה או דחויה (עיין יומא ז:) ומסתמא הודפס ב'קהילות יעקב'. לא היה מי שיפריע בדרשה. הרב מפוניבז' אמר דרשה. היו רק הידידים הקרובים והכיתה מהחיידר. את החיידר גמרתי בגיל 14 ואז נכנסתי לישיבה קטנה. גם בברית לא הייתה פעם סעודה כלל ואף למשפחה רק מזונות ועוד".
לגבי הדרשה של בר מצווה אמר רבינו, כי "רוב הנערים היו אומרים מ'שאגת אריה' אודות לילה זמן תפילין וכדו'. אבא אמר לי מליצה בשם מגיד אחד, שבכל ברית בא אליהו הנביא ובכל בר מצווה בא ה'שאגת אריה'. אני אמרתי שטיקל תורה של אבא עם שייכות ל'שאגת אריה'. בחתונה היו מפריעים לחתן אבל לא בבר מצווה. הבר מצווה שלי היה בבית המדרש של ישיבת 'בית יוסף' כי עשוהו על תנאי ויכלו לערוך סעודות".
***
שמעתי מהרב רפאל וולף שיחי', שהכי גרוע אצל הרב שך היה לדבר על אוכל, וא"כ מה עושים עסק מאוכל של יצחק אבינו ע"ה "כאשר אהבתי"?!
"אכילת צדיקים זה קרבנות (כמבואר בכתובות קה: 'כל המביא דורון לת"ח כאילו הקריב ביכורים'; וביומא עא: שימלא גרונם של ת"ח יין במקום נסכים. ועיין ב'מסילת ישרים' פכ"ו שהאריך בזה) ובקרבנות יש דין 'למשחה ולגדולה'".
בספר 'מעשה איש' מובא שהחזו"א אמר שאינו מרגיש בטעם האוכל, והנה יצחק אבינו ע"ה ביקש "מטעמים אשר אהבתי"…
"אם זה נכון שלחזו"א לא היה לו טעם באוכל, הסיבה היא או משום חולי מעיים או שהיה מונח בלימוד התורה (ולא הרגיש בטעם, שיכול היה להרגיש מחמת טבעו); וכאן, הרי רצה לברכו על ידי זה שיהיה נהנה מהטעם, וגם היה זה קרבן פסח שיש בו דין 'למשחה לגדולה'".
סיפר רבינו אודות אשה שהביא לחם וזכתה לברכה: "אשה אחת באה להגר"ח מוואלוז'ין ואמרה כי ה'שאגת אריה' הבטיח לה שתבנה שני בתי כנסיות – אחד כאן ואחד בארץ ישראל. היא כבר בנתה כאן ומעוניינת לעלות לארץ ישראל כי היא כבר לא צעירה. אמר לה הגר"ח: 'למה תמהרי? אדרבה, הרי כל עוד שלא תבני אותו תאריכי ימים, לכן המתיני עוד קצת'. ומהיכן זכתה לברכה זו? היה זה כאשר גירשו את ה'שאגת אריה' מהעיר כיוון שחלק שם על הרב, ובערב שבת נסע עם בני ביתו ולא ידע לאן לנסוע לפני שבת, ואשה זו שהתגוררה בפאתי העיר ביקשה שיבואו אל ביתה לשבת קודש. ואחרי שבת הוא בירכה בברכה זו הנ"ל.
"רבי מאיר קרליץ זצ"ל סיפר לי, שראה בוולינה זקן מופלג שסיפרו עליו, כי בעת שהגר"א ניגש לנטילת ידיים לפני מנחה ולא היה מים, רץ ילד אחד לביתו והביא מים ובירכו הגר"א שיחיה 100 שנה. ר"מ קרליץ עוד ראהו, וכשהיה לפני מאה חלה אך לא רצה שיביאו רופא כי אמר: 'אני בטוח בברכתו של הגר"א', וכך היה ולא הקדים אפילו יום אחד.
"בפתח תקוה התגורר יהודי שסיפר לי, כי רעק"א היה סנדק של סבו, וכי רע"א הסכים לסנדקאות רק אם יתן לו הכל – גם ברכות וכו', ואז יבוא לשבות בעיר. ואבי סבו כיבד את רעק"א בסנדקאות כזו, והברית הייתה בשבת והיה סנדק. והייתה לו לברכה שרעק"א היה סנדק שלו".
המעשים הנ"ל יובנו על פי מה שרבינו אמר לי פעם, כי ברכה שנותנים כיוון שחייבים משהו למתברך יש לה כוח אחר. וזהו הטעם שיצחק אבינו ע"ה ביקש מעשו שיעשה לו מטעמים; וכן כתב רש"י בשמואל שחנה לא ביקשה מעלי רק אחרי שחשד בה, כי אז מחויב הוא לה לפייסה.
רגע קטן מאכילתו של רבנו בעת טעימת שחרית.
בבוקר של הושענא רבה תשס"ג הגישו לרבנו משהו ירק קשה, ולא חתכו אותו כראוי קודם לכן. רבינו ביקש שלא להזדקק לסיוע וניסה לחתוך את האוכל שהיה בצלחת אך לא נחתך. מיד פתח ואמר את דברי חז"ל במסכת דרך ארץ פרק ה: "מעשה בר' עקיבא שעשה משתה לתלמידיו, הביא להם שני תבשילין, אחד חי ואחד מבושל. בתחילה הביא להן חי, שהפיקח שבהן אחז את הקלח בידו אחת ותלשו, לא בא אחריו; משך ידו הימנו, ואל פתו ריקן. הטיפש שבהן אחז את הקלח בשתי ידיו ותלשו. אמר לו ר' עקיבא: 'לא כך בני, אלא הנח עקבך עליו בתוך הקערה ותלשהו'. ואחר כך הביא להן מבושל, אכלו ושתו ונסתפקו, ואחר שאכלו ושתו אמר להם: 'בניי, לא עשיתי לכם כל כך אלא כדי לבדוק אתכם אם יש בכם דרך ארץ אם לאו". והמשיך לאכול ובירך בורא נפשות.
"ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו"
א"ר אלעזר, כל המסתכל בצלם דמות אדם רשע עיניו כהות, שנאמר ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות, משום דאסתכל בעשו הרשע (מגילה כח.).
הסטייפלער לא רצה לראות את בן גוריון. האם מותר להסתכל בפני אדם רשע – תינוק שנשבה? "ארשע איז ער".
אגב כך הוסיף רבינו: כאשר בן גוריון בא ל'חזון איש' זצ"ל כולם התאספו לראות, אך אבא הלך מהמקום. ושאלוהו מדוע הולך, והשיב כי אסור להסתכל בפני אדם רשע. ה'תכשיט' הזה אמר כי על שני דברים הוא מתחרט: על שפטר גיוס נשים ופטר בני ישיבות מגיוס".
אמרתי את זה פעם למרן הגראי"ל זצוק"ל, ובכה מרוב רחמנות ואמר: "תראה מה הוא הפסיד, איזו זכות! ומשום שהיה תוהה על הראשונות הפסיד הכל. בן גוריון היה רשע גמור אבל הייתה לו זכות זו העצומה ששחרר בחורי ישיבות. וזה לא היה נאבד, אבל אמר שמתחרט והוא ממש משוגע שהפסיד את כל הזכות", עד כאן דברי הגראי"ל.
"ער איז ניט גיווען וערד (=הוא לא היה שווה את זה), ואמרו בעירובין יט. רשעים על פתחו של גיהינום אין חוזרים".
"ותקח רבקה את בגדי עשו בנה הגדול החמודות אשר אתה בבית"
בגדים של רשע והשפעתם
האם ראוי להלביש לתינוק בגדים שלבש תינוק חילוני? "לא ראוי".
הגר"א גניחובסקי זצ"ל הביא דרשות הר"ן שבגד של צדיק משפיע על הלובש; ובחת"ס כתב, שאלמלא יעקב לבש בגדי חמודות של עשו לא שייך היה שיגיד שקר. תגובת רבנו: "זה חידוש מה שאמרת בשם ה'חתם סופר'. והנה בירושלמי מסכת נדרים פרק ט אמרו: 'ואית דאמרי, מקלו של רבי מאיר הייתה בידו והיה מלמדתו דעת'" (באותו שיח אמר כי בגדי ה'חזון איש' עברו להגרח"ש קרליץ זצ"ל).
יש אנשים המשתמשים בדחילו ורחימו בבגד של צדיק. פלוני יש לו את הקיטל של המשגיח וכו' וגם אבא (הסטייפלער) היה לובש השטריימל של ה'לשם', מה הענין בזה?
"בירושלמי נדרים, כט: פ"ט ה"א: 'מקלו של ר' מאיר הייתה בידו והיא מלמדתו דעה' – משמע שיש בכך ענין. אבא לא לבש של ה'לשם' אלא של חתנו של ה'לשם'. אבא רצה ללבוש שטריימל, וחמי [שליט"א] נתן לו ללבשו ולבשו בסעודות של שבת. כיוון שבא ממשפחת חסידים סבר שיש בכך כבוד שבת. בחו"ל הרבה הלכו עם זה".
ש"ק כי תשא כ' אדר תשס"ט. בסעודת שבת אמרתי לרבינו: אמרו כי העסקן שארגן את הרופא בארה"ב לניתוח בא להרב אלישיב וא"ל מרן (שליט"א) כי מה שיבקש ממנו יתן לו, וביקש ממנו את הכיפה שלו ונתן לו. שוב בא אל מרן הגראי"ל וביקש שיתן ספר עם הקדשה ומרן הגראי"ל נתן לו. "גם כאן היה ולא ביקש כלום".
בעניין מה שקיבל את הכיפה אמר רבינו: "פעם אחת אחד מארה"ב נכנס וביקש מאבא זצ"ל שיתן לו את הגארטל שלו והוא יתן לו אחר חדש, ואבא נתן לו. וזה פלא! כי אבא כל כך לא אהב את החסידישע זאכן הללו". בענין הגארטעל, כנראה הסטייפלער זצ"ל ראה כמה חפצו של פלוני בכך ועשה אתו חסד – "הפשט בזה: אז יענעם אט גיקומט" (=מן השמים הגיע לו הדבר שיהיה לו את האבנט הזה).
(מתוך הספר 'כל משאלותיך')