הרב בנימין גולד
"וְהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל מֵאֶחָיו" (ויקרא כ"א, י')
כתוב במדרש: "למה נקרא שמו 'גדול'? שהוא גדול בחמשה דברים, בחכמה, בכח וכו', בכח שהוא גיבור, בא וראה אהרון כשהניף את הלויים עשרים ושתיים אלף ביום אחד, וכיצד היה מניפם, מוליך ומביא מעלה ומוריד, מלמד שהיה כוחו גדול" (מדרש רבה כו, ט).
וכי גבורה וכח גופני, זו מעלה שבזה מתהדר הכהן הגדול?! לשם מה נזקק הכהן הגדול למעלה כזו שנראית כמעלה גופנית בלבד? כך הקשה מרן הגר"ח שמואלביץ זצ"ל בספרו 'שיחות מוסר'. והוסיף להקשות, שגם בנבואה מצינו בדברי הגמ' (נדרים לח, א): "שאין הקב"ה משרה שכינתו אלא על גיבור וכו'", ומודע נצרכת המעלה של גבורה כוחנית וגופנית, להשלמת המעלות הרוחניות?
מתוך דבריו בספרו, עולה היסוד הנפלא במהותו של 'גיבור'!
המשנה אומרת "איזהו גיבור הכובש את יצרו", והרי אמרו חז"ל בגמ' בקידושין (ל, ב) "ואלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו", א"כ מהי תרומתו של הגיבור למלחמת היצר שבו?
מבאר ר' חיים זצ"ל, שהגבורה שנאמרה באדם, אינה גבורה חיצונית של כח האגרוף וחיזוק השרירים, אלא ניצול כל הכוחות שיש בו. כשאדם מנצל את כל הכוחות שלו, הוא יכול להגיע למימוש הכוחות פי כמה וכמה ממה שיש לו באמת, הכל תלוי בכח הרצון והניצול, ולכן ודאי שהיצר שבאדם הוא גדול מכוחותיו, ואם אין הקב"ה עוזרו אינו יכול לו, אבל כשאדם ינצל את כל הכוחות שיש בו, הוא יכול יוכל לו! ואז הקב"ה עוזרו כנגדו!
כל אחד בניצול כל כוחותיו, יכול להגיע לדרגות הגבוהות ביותר, הן מצד שבניצול הכוחות מתגלים לאדם כוחות נפש פנימיים עצומים, שמכפילים את כוחות הגוף הרגילים שבו, והן מצד ההבטחה כי "ואלמלא הקב"ה עוזרו", שכשאדם מנצל כל כוחותיו, הקב"ה מביא לו כח כנגדו להצליח מעל הטבע הנמצא בו.
זוהי הגבורה שהתהדר בה אהרון הכהן, לא גבורה של כח ושרירים, אלא גבורה פנימית של ניצול כל הכוחות הגשמיים והרוחניים, שרק כך האדם מגיעה לרום דרגתו, ורק בזה יכולה לשרות עליו השכינה.
●●●
מעשה נפלא וידוע, על ניצול הכוחות שיכול להגיע אליהם האדם, מסופר בספר 'תולדות האדם' (ח"א פט"ו) על הגאון רבי זלמלה מוולוז'ין זצ"ל, אחיו של מרנא רבי חיים מוולוז'ין זצ"ל:
רבי זלמלה היה ידוע ברוב שקידתו ועמלו הבלתי מצוי בלימוד התורה, וכשהיה נמצא באמצע לימודו לא היה דבר בעולם שעמד בפניו, וכל מחשבותיו היו אך ורק ללימוד התורה בעמל ושקידה מפליאים.
פעם, באמצע לימודו, נצרך הגאון רבי זלמלה לאיזה ספר לעיין בו, וכשחיפשו בארון הספרים, ראה כי ספר זה נמצא מאחורי ארגז עץ גדול שהניחו שם. ארגז זה היה כבד מאד, והיה צורך בשלשה אנשים לפחות, כדי להזיזו.
אדם רגיל היה מתייאש מיד, אבל לא כן הגאון ר' זלמלה, שחשקו הגדול בתורה לא נתן לו מנוחה. הוא רצה בכל מאודו להגיע לספר הטמון מאחורי הארגז. החל מסתובב הגאון רבי זלמלה, בחדר אנה ואנה, ושינן לעצמו את מאמר חז"ל "לא בשמים היא, שאפילו התורה בשמים, אתה צריך לעלות אליה, וגם אם מעבר לים היא, אתה צריך להגיע אליה", וכך חזר ושינן לעצמו את המאמר בחיבה, באהבה ובניגון מיוחד, עד שהדברים ננסכו בנפשו ובדמו. הוא הרגיש בעצמו אומץ רוח וגבורה בלתי נלאים למען התורה.
ואז ניגש בגופו הצנום והחלוש לעבר הארגז הכבד ההוא, דחפו והזיזו משל היה כסא קטן, ובחיבה גדולה עד מאד ניגש לספר, נשקו והחל במרץ ללמוד בו.
הנה, כי גיבור בכח אינו צריך לכוחות חיצוניים של טיפוח השרירים והגוף, אלא בניצול הכוחות שבו, ואז גבורתו הינה לאין שיעור.
גם בכוחות הנפש מצינו יסוד נפלא זה, וכפי שמסופר על מרן הגאון רבי נפתלי אמסטרדם זצ"ל, מגדולי תלמידיו של מרן אור ישראל מסלנט זצ"ל, כפי שהובא בספר 'שפתי חיים' (מועדים ח"א עמוד יט), שאמר פעם הגאון ר' נפתלי זצ"ל לרבו רבי ישראל זצ"ל: "אילו היה לי את הראש של ה'שאגת אריה', את ליבו של בעל 'היסוד ושורש העבודה', ואת מידותיו של רבינו [ר' ישראל סלנטר], כי אז יכולתי לעבוד את ה' כראוי".
ענה לו ר' ישראל זצ"ל: "נפתלי! אתה עם הראש שלך, עם הלב שלך, עם המידות שלך, תהיה ר' נפתלי אמסטרדם! תנצל את הכוחות והכלים אשר ניתנו לך, ובזה תגיע לפסגת ורום המעלה שבך!"
כעין סיפור זה מסופר על מרן ר' זושא מאניפולי, שאמר פעם לתלמידיו: "היודעים אתם מאיזו שאלה אני מפחד ביום הדין? על כל השאלות שישאלו אותי, יהיה לי מה לענות להם, ורק על שאלה אחת אשאר ללא מענה"…
וכך ביאר רבי זושא את כוונת דבריו: "אם ישאלו אותי מדוע לא היית למדן כמו בעל ה'שאגת אריה', אענה להם שלא נתנו לי מהשמים ראש עם כשרונות כאלו מבריקים, כמו שהיה ל'שאגת אריה'. אם ישאלו אותי מדוע לא היית צדיק כמו רבך, הרבי ממעזריטש, אענה להם שלא נתנו לי מהשמים כוחות רוחניים כאלו עצומים, כמו שהיה לרבי שלי, הרבי ממעזריטש, וכן אם ישאלו אותי מדוע לא עבדת על מידותיך להיות בעל מידות טובות, כמו שהרבה מגדולי הדורות, אענה להם שלא נתנו לי מהשמים כוחות נפש כאלו חזקים כמו שהיו להם.
"וא"כ על כל השאלות האלו אוכל לענות תשובה, אבל רק על שאלה אחת ויחידה לא תהיה לי שום תשובה! אם יבואו ויתבעו אותי: 'זושא! לא היו לך את הכוחות של אחרים, אבל למה לא היית זושא האמיתי? עם הראש שלך, עם הכוחות הרוחניים שלך ועם הטבעים שלך?!! למה לא היית כפי שיכולת באמת להיות, לפי כל הכלים והנתונים שהיו לך?!! למה לא ניצלת את מקסימום הכוחות שלך לעבודת השם יתברך?!! למה לא עבדת עם עצמך, ורק עם עצמך לבד?! למה לא היית 'זושא'??'"…
הכח והגבורה הגופנית והרוחנית שבאדם, לא נצרכים ליבוא חיצוני, הם טמונים בתוכו, ובניצול מקסימלי שלהם, הם הופכים לכח חזק שאין יכול לו!