"דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְֹרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם וְעָשֹוּ לָהֶם צִיצִת" (במדבר ט"ו,ל"ח)
בשו"ע או"ח (יא,א) נפסק שאשה יכולה לטוות את חוטי הציצית. ובהגהות הגרעק"א (שם סק"ג), כתב: ולזה רמז הכתוב "דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם ועשו להם ציצית", כי מצינו שדיבור הוא קשה ושייך לאנשים ואמירה היא רכה שייך לנשים, (כמ"ש רשי שמות יט,ג). וזהו "דבר אל בני ישראל", היינו דעיקר המצוה לבני ישראל ולא לבנות ישראל, אבל כיון דהעשיה שהיא הטויה היא מלאכת הנשים לזה אמר "ואמרת אליהם ועשו", רצונו שיאמר להם עשו לי ציצית לטלית.
וכתב בספר כרם חמד (לר"י רבינוביץ שליט"א): "שמעתי מגיסי הרה"ג ראובן קרישבסקי, שהגאון ר' ישראל יצחק רייזמן סיפר לו שהיתה לו אחות שלא היה לה בנים, והלכה לבעל ה"תורת חסד" שיתפלל עליה. ונתן לה סגולה שתתפור טלית והבעל יכניס בזה הציצית, ויתנו את הטלית לו, וכאשר עשו כן נולד להם בן".
וכתב שם שכנראה המקור לזה הוא מקרא זה דכתוב "ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם לדורותם" שעל ידי שיעשו ציצית יזכו לדורותם". ועוד כתב "ואולי מכאן גם המנהג ששולחים טלית לחתנים לפני החתונה".
(קב ונקי)