מעשה שאירע עמו בשנות לימודיו במעזריטש, שימש להגאון רבי אפרים בורודיאנסקי זצ"ל סיסמת חיים:
פעם הוא פסק מלבוא לסעוד אצל בעל הבית אחד, שאצלו נהג לסעוד מדי יום. כששאלו בעל הבית לפשר הדבר, גילה את לבבו ואמר:
"ראיתי שכאשר נכנס איזה סטודנט לביתכם באחד הימים, שמחתם מאוד לקראתו. הבנתי שבנוכחותו של הסטודנט אצלכם אתם חשים כבוד רב, ואילו את הסעודה לבן תורה אתם נותנים רק כדי לזכות לעולם הבא… נמצא אם כן שאני, כבן תורה, מזכיר לכם את המוות, את העולם הבא שתקבלו בגללי… אולם לא כך צריך להיות. בן תורה משמש סמל לחיים, ולא זכרון למוות. 'כי היא חייך ואורך ימיך'. לכן פסקתי מלבוא אליכם".
(בנין אפרים)