הרה"ג רבי שמואל גנוט שליט"א
לפני מספר שנים רשמתי לעצמי בפנקסי את הסיפור המופלא הבא, אותו שמעתי באוזני מאחד מבני משפחתו הקרובה של רשכבה"ג מרן שר התורה הגר"ח קנייבסקי שליט"א. לאחר פטירת הרבנית קנייבסקי ע"ה שלחתי את העובדה למרן שליט"א, בתוספת אגרת תנחומים ועובדות נוספות. כעבור מספר ימים התקשר אלי אחד ממקורבי מרן שליט"א, ואמר שמרן שליט"א התרגש עד מאד מהמכתב וביקש, בכבודו ובעצמו שיפרסמו את הדברים בחוברת הזיכרון "מספד גדול" שיצאה לאור על הרבנית ע"ה והופצה ברבבות עותקים.
וכך היה המעשה:
אחד מנכדיו של מרן שליט"א הוכנס בברית קודש. הסנדק היה הסבא רבא, רכשבה"ג מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל. מרן הגר"ח שליט"א אינו נוסע בשנים האחרונות לבריתות מחוץ לעיר ובני המשפחה ביקשו שלפחות הסבתא, הרבנית קניבסקי ע"ה, תגיע לברית. הרבנית אמרה שעליה להתייעץ עם סבא ואחד מנכדיה נכנס איתה לחדרו של מרן שליט"א.
הרבנית מספרת לבעלה הדגול על הברית ושהיא רוצה לנסוע להשתתף בשמחה ומרן שליט"א, למרבה תמיהתו של הנכד, מציע הרב לרבנית שלא לנסוע.
הרבנית מפצירה והרב מנסה לשכנע במאור פניו שאולי כדאי שלא תיסע. "אחזור עד עשר, בעז"ה", הציעה הרבנית למרן שר התורה שליט"א ומרן שליט"א מאיר פנים "נו טוב, תחזרי עד עשר, תסעי לחיים ולשלום"..
הנכד, עדיין תמה מהדו שיח שבין סבא לסבתא לא התאפק ושאל: "את אישה מבוגרת מדוע את צריכה להתייעץ עם סבא לנסוע לברית של הנכד שלך? ומדוע סבא מעדיף שלא תיסעי?"
וסבתא, הרבנית קניבסקי ע"ה, השיבה לו בפשטות: "סבא אומר שכשאני נמצאת בבית הוא לומד יותר טוב"…
**
נשים במאי זכיין?
אנו מתקרבים לקבלת התורה והפעם נעסוק בזכות הנשים בלימוד התורה.
חז"ל מספרים "אמר ליה רב לרבי חייא: נשים במאי זכיין?", והוא השיבו: "באקרויי בנייהו לבי כנישתא ובאתנויי גברייהו בי רבנן, ונטרין לגברייהו עד דאתו מבי רבנן". הנשים זוכות לחיי עולם הבא בשכר שעוזרות לילדיהן ולבעליהן ללמוד תורה, מזרזות את בניהן ללכת לבית הכנסת, ושולחות את בעליהם לבית המדרש.
נשים מחויבות במצוות רבות והן גם לומדות את הלכותיהן של מצוות אלו – מדוע שאל רב: "נשים במאי זכיין"? וכי חסרות להן מצוות שבשכרן יזכו לעולם הבא!?
התשובה היא שהמצוות קרויות "נר" בעוד התורה היא "אור": "כי נר מצווה ותורה אור". אור התורה אינו כאור נר קלוש, אלא כאורה של השמש, שעליו נאמר "יוצר אור".
הגר"א זיע"א מסביר שאם נשווה את אור הנר לאור השמש, נגלה שהם שונים באופן מהותי: השמש מאירה תמיד, אפילו ביום מעונן. השמש זורחת כל יום ומאירה לעולם ומלואו, אורה מצמיח ומבשל את הפירות, ומועיל לעולם כולו תועלות מרובות נוספות.
כל זה כמובן לא מצוי באור הנר.
אור המצווה, אור הנר, קלוש ביחד לאור התורה, אור השמש. לכן שאל רב: במה הנשים זוכות לאור התורה? אמנם מצוות רבות להן, אך כיצד יזכו לאור התורה, שהרי נשים פטורות מלימוד תורה. והשיבו רבי חייא שהן זוכות לאור התורה בכך שעוזרות לבעליהן ללמוד תורה ומגדלות את בניהן לתורה.
מה הנשים צריכות לעשות כדי לזכות לשכר התורה העצום? רש"י מסביר ש"שטורחות על בניהן להביאן לבית הספר לקורא מקרא ולשנות משנה. וממתינות לבעליהן שיוצאין לעיר אחרת ללמוד תורה". ומסביר הפני יהושע: "נמצא כיון שהן מסייעות לבעליהן ולבניהן ללמוד תורה לשמור ולעשות כל תרי"ג מצוותיה, הרי שיש להם שכר אפילו במצוות עשה שלא נצטוו עליהם, וכן בתלמוד תורה, למרות שלא נצטוו עליה ושכר תלמוד תורה כנגד כולם, אפילו כך יש להם שכר בכולן".
חז"ל אומרים ש"גדולה הבטחה שהבטיח הקב"ה לנשים יותר מן האנשים. שנאמר 'נשים שאננות קומנה שממענה קולי בנות בוטחות האזנה אמרתי".
הנשים זוכות בקלות יותר לחיי העולם הבא
המהר"ל מפראג מסביר שהנשים, בעצם טבען הרך והענוג ויראת השמים הבסיסית שלהם , זוכות בקלות, הרבה יותר מהאנשים, לחיי העולם הבא. כדי שהנשים יזכו ביתר קלות לעולם הבא, מוטל עליהן רק לדרבן את בעליהן ובניהן ללמוד תורה עוד ועוד, ולסייע להם בכל דרך אפשרית ללמוד תורה.
שח מרן הגרי"ח זוננפלד זצוק"ל לאחד ממקורביו, כי הוא כמעט בטוח שיזכה לשבת בגן עדן: "רעייתי הרי משלחת אותי מהבית לבית הכנסת השכם בבוקר. היא אינה יודעת אם אני לומד טוב או לא. היא מצידה הקדישה את כל יומה ללימוד התורה. לאחר פטירתה יובילוה לגן העדן ויושיבוה על כיסא מלכים, שהרי איפשרה לבעלה ללמוד תורה. וכשיגיע יומי לעמוד לפני בית דין של מעלה, איני יודע מה יפסקו לי בגין לימוד התורה שלי אבל אני בטוח שאזכה לשבת בגן עדן. שכן אטען: 'אמנם לא מגיע לי גן עדן בזכות לימוד התורה שלי, אך רעייתי הרי מקבלת גן עדן בגללי – וכי לא מגיע לי דמי תיווך?'
בשיחה של הגאון הגדול רא"י זלזניק זצוק"ל בישיבת "עץ חיים" (שהתפרסמה בשעתו ב"יתד נאמן") אמר שאברך שלא לומד כמו שצריך, תבוא אשתו לעולם האמת ותבקש שכר על שהמתינה לבעלה, כמאמר חז"ל "נשים במאי זכיין" ולא יהיה מהיכן לתת לה עוה"ב, שהרי היא זוכה לחלק בגן עדן מחלקו והוא הרי אין לו חלק, כי לא למד, או שאין לו חלק מספיק, כי לא למד מספיק, והיא תתבע את חלקה. ואמר הגאון הגדול זצ"ל: "הלא הביזיונות יהיו גדולים מאד.."
גדולה הבטחה שהבטיח הקב"ה לנשים יותר מן האנשים
ואולם החיד"א (ראש דוד, פרשת קדושים) כותב בשם הראשונים, שאישה הטורחת עבור בעלה שישב וילמד, והבעל למד שלא לשם שמיים, אזי למרות שהבעל הפסיד את שכרו, אך האישה לא הפסידה את שכרה. גם הנצי"ב מוולוז'ין זצוק"ל מסביר "שגדולה הבטחה שהבטיח הקב"ה לנשים יותר מן האנשים", משום שהנשים מרוויחות כפליים. הן גם יכולות לזכות בזכות התורה, כששולחות את בעליהן ובניהן ללמוד תורה, וגם בשונה מהאנשים, אין עליהם תביעה של ביטול תורה. הנצי"ב מסביר שלמרות ששכר לומדי התורה הוא גבוה מאד, אך גם עונש מי שמבטל תורה הוא חמור מאד, אך הנשים גם משתכרות בשכר הלימוד וגם לא נענשות על ביטול תורה, כי הן אינן חייבות ללמוד תורה.
מרן הגה"צ רבי אליהו לאפיאן זצוק"ל בספרו "לב אליהו" מסביר שהפסוק "שלום רב לאהבי תורתך ואין למו מכשול" הולך על הנשים, שיש להם רק "שלום עם התורה", כי הן יכולות לזכות לשכר לימוד התורה של הבנים במשפחתן, "ואין למו מכשול" – כי הן לא נענשות על עוון ביטול תורה.
כידוע לכל לומדי התורה, זאת שעמדה מאוחרי ספרי "אבן האזל", של מרן הגאון רבי איסר זלמן מלצר זצוק"ל, הייתה אשתו, הרבנית בילא הינדא ע"ה. מספרים שדירבנה את בעלה לכתוב ספר, אך הוא אמר לו שאין לו חומר לספר. "משהו יש לך? חידוש אחד? שניים" – אמרה הרבנית – אז תכתוב אותו ואני אדפיס אותו"..
וכך היא המשיכה ודירבנה, המריצה ודחפה עוד שמהחידוש שניים של בעלה, יצאו שבעה כרכים מפוארים של "אבן האזל".
כי היא חייכן ואורך ימיכן
לא תמיד קל לנשות האברכים לאפשר לבעל ללמוד וללמוד. ישנם שעות לחוצות בהם עזרת הבעל נחוצה. ישנם זמנים בהם ישנו לחץ כלכלי, והנה הן ממריצות אותו ללמוד בכל מצב.
במחזור ה"הדף היומי" מתחילים בעוד שבועיים מסכת ערכין. והנה תמריץ לנשים להמריץ את הבעלים אלו שנאלצים לעבוד לפרנסתם, לצאת מהבית, למרות העייפות, ולהשתתף בשיעור יומי מחייה נפש. אם אתן רוצות לזכות לעולם הבא תסייעו תמריצו תעודדו את הבעלים והבנים ללמוד עוד ועוד, כי התורה הקדושה היא חייכן ואורך ימיכן!!
(יתד)
המהר"ל מפראג מסביר שהנשים, בעצם טבען הרך והענוג ויראת השמים הבסיסית שלהם , זוכות בקלות, הרבה יותר מהאנשים, לחיי העולם הבא. כדי שהנשים יזכו ביתר קלות לעולם הבא, מוטל עליהן רק לדרבן את בעליהן ובניהן ללמוד תורה עוד ועוד, ולסייע להם בכל דרך אפשרית ללמוד תורה.
שלום,איפה המקור של זה במהר"ל?
תודה מראש.