"כָּתִית לַמָּאוֹר" (שמות כ"ז, כ')
כתית למאור, ולא כתית למנחות (רש"י). מובא בשם רבי האדמו"ר רבי יחיאל מאלכסנדר: "כתית" – כאשר אדם מוכיח את זולתו ומבקש לכתת את לבו, יכוון את התוכחה "למאור" – כדי להורות ולהאיר לפניו את הדרך הישרה, "ולא למנחות" – אבל לא כדי להנחיתו ולהשפילו.
חד בדרא היה הגאון רבי אברהם גניחובסקי זצ"ל בצורת התוכחה שהוכיח את זולתו, אשר לא זו בלבד שהוכיח בנעימות באופן שיתקבלו הדברים אלא אף השאיר הרגשה טובה והנאה למקבל התוכחה, וכדוגמאות שלפנינו.
פעם נסע רבי אברהם במונית, והנהג דרש בתחילת הדרך שרוצה שלושים ש"ח על הנסיעה. רבי אברהם ידע שעל נסיעה זו לא גובים יותר מעשרים ש"ח. כאשר נתן לו בסיום הנסיעה את התשלום, הוסיף בזו הלשון: "דע לך שנסיעה כזו אצל נהג מונית אחר שווה עשרים ש"ח, אבל נהג מיוחד כמוך מגיע לו שלושים ש"ח"…
וכשנזדמן לרבי אברהם לראות שני ילדים המכים זה את זה, היה ניגש אליהם ואומר בזו הלשון: "אתם יכולים להרביץ, ובכל הכוח, בלי רחם – אבל כל אחד לעצמו, ולא לחברו"… אמרה שהיתה מפיגה מיד את המתח ומותירה בת צחוק על השפתיים.
ומעשה בבחור מתלמידי הישיבה ששימש כש"ץ והיה מתחיל את הברכה בחזרת הש"ץ לפני שכלתה אמירת ה'אמן' מפי רוב העונים על הברכה הקודמת. ניגש אליו רבי אברהם ואמר לו בזו הלשון: "אתה מתפלל כל כך יפה, אבל אינני מספיק ליהנות מהברכה וכבר אתם מתחילים ברכה אחרת. כדאי להמתין קצת שנענה 'אמן' ותהיה לנו הנאה מהברכה שבירכתם כל כך יפה, ורק אח"כ תמשיכו לברכה הבאה'.
(איש לרעהו, ע"פ 'אגן הסהר')