יום שני יז חשון תשעח
מי שאוחז ב'אלקי נצור' – האם יאמר 'ויכולו' עם הציבור?
אמירת 'ויכולו' לאחר תפילת ערבית של ליל שבת, נחשבת כעין 'עדות' על מעשה בראשית; ולכן, בהתאם לדיני עדות, יש לאומרה בעמידה. וכן ראוי לאומרה יחד עם הציבור, כיון שראוי שבעדות כזו חשובה יעידו לפחות עשרה יחד. ונחלקו הפוסקים אם ראוי להזדרז בתפילה כדי לאומרה עם הציבור, או שמעלת האריכות בתפילה חשובה יותר. ויש שהורה שאם אמר 'יהיו לרצון', ועומד בתפילת 'אלקי נצור', יאמר ויכולו עם הציבור. ואם סיים את תפילתו לאחר שהציבור כבר אמר ויכולו – יש אומרים שצריך לאומרו יחד עם אדם נוסף, כדין עדות; ובדיעבד, יאמר ביחידות כקורא בתורה בעלמא, ואזי רשאי לאומרו גם בישיבה. ויש אומרים שאין צורך להדר ולומר עם אדם נוסף, ואף פגם יש בדבר, שנראה כטורֵח להעמיד עדים על מעשה בראשית. [שו"ע ז, משנ"ב יח-יט, ומשנ"ב ד"ה ומעומד; ביאורים ומוספים דרשו, 25, 26 ו־30]
המתפלל ביחידות – האם יאמר 'מגן אבות'?
בימים עברו, היו בתי הכנסת בשדות שמחוץ לעיר, במקום שהסכנה שכיחה; ובתפילת ערבית של ליל שבת, שהיו כולם מתאספים לתפילה, היו מהם שהתאחרו, וכדי שלא יוותרו לבדם בבית הכנסת, תיקנו חכמים שהש"ץ יאמר לאחר התפילה ברכה אחת שיש בה קיצור של כל שבע הברכות שבתפילת ליל שבת, המכונָה ברכת 'מעֵין שבע', כדי שעד לסיומהּ יסיימו גם המאחרים את תפילתם. וגם בדורות הבאים, כשבתי הכנסת כבר נבנו בתוך הערים, לא זזה התקנה ממקומה. באמצעהּ של הברכה, יש תמצית של שבע הברכות, המתחילה במילים 'מגן אבות', ומסיימת במילים 'זכר למעשה בראשית', ומנהג חלק מבני אשכנז, שהציבור אומר קטע זה יחד, ואחר כך שב הש"ץ ואומרו; ומנהג רוב ישראל שהציבור אינו אומר קטע זה. ונחלקו הפוסקים אם המתפלל ביחידות רשאי לומר קטע זה. [שו"ע רסח, ח, ומשנ"ב כ-כב; ביאורים ומוספים דרשו, 34-35]
המתפללים ערבית של שבת בחצר בית הכנסת – האם יאמרו ברכת 'מעֵין שבע'?
ברכת 'מעֵין שבע' (ראה לעיל) אינה נאמרת אלא במניָן קבוע, כיון שסיבת התקנה היתה משום חשש סכנה למאחרים, כאמור לעיל, ובמניָן אקראי, כגון הנערך בשבת 'שבע ברכות', או בבית האבל רח"ל, לא היה קיים חשש זה. וחצר בית הכנסת שמתפללים בה, ופתח בית הכנסת פתוח אליה, אומרים בה ברכת מעין שבע. וכן אם מסיבה מסוימת מתפללים כל בני בית הכנסת ברחובהּ של עיר, אומרים ברכת מעין שבע. וכן מקום תפילה זמני, שמתפללים בו בקביעות למשך תקופה מסוימת, אומרים בו ברכת מעין שבע. ובירושלים, יש שנוהגים לומר ברכת מעין שבע אף במנין שאינו קבוע; ויש שכתב שמנהג זה הונהג על ידי רבי שלום שרעבי (הרש"ש) על פי הקבלה. ויש שהורה שמנהג זה הוא אף בירושלים החדשה, דהיינו מחוץ לחומות העיר העתיקה. [שו"ע רסח, י, ומשנ"ב כד; ביאורים ומוספים דרשו, 38-40]