וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם (במדבר ו כז)
הגה"צ רבי שלום שבדרון סיפר, שבתקופה הראשונה להגעתו של הרב מבריסק לירושלים, עוד לא היה כהן קבוע במנין שנערך אצלו. כשהתקרב ראש השנה מצא הרב מבריסק כהן אחד שהסכים לבוא ולהתפלל במנינו לתפילת מוסף.
והנה בהגיע ראש השנה, אותו כהן – שהתפלל במקום אחר תפילת שחרית – התמהמה ולא הספיק להגיע לשעה היעודה להתחלת תפילת מוסף. קהל המתפללים בבית הרב כבר היה חסר סבלנות, והיו שהציעו להתחיל מוסף ללא הכהן, אך כמובן שאלו על כך את הרב והוא הורה לחכות עד לבואו של הכהן. וכשהעיר מישהו שיש בזה טירחא דציבורא, לא הגיב על כך הרב ושתק. כעבור זמן מה הגיע הכהן והתחילו בתפילת מוסף.
בסיום התפילה פנה הרב לקהל המצומצם שעמד לידו ואמר: "יש לכם עוד ללמוד הרבה מהחסידים. שהרי מוכנים הם לכתת רגליהם למרחקים, אפילו בקור ובשלג, בחום ובשרב ובכל תנאי שהוא, ולפעמים אפילו בנסיעה הנמשכת מספר חדשים, הכל כדי להגיע לרבם הנערץ ולזכות בברכתו. והנה כאן, הרי מקרא מלא בתורה הוא: 'ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם' – ואתם אין לכם סבלנות להמתין ולו כמחצית השעה"…
(לעבדך באמת)