יום שלישי ט"ז בתשרי תש"פ
המוכר חדר לגוי לימי הפסח – האם מותר להיכנס לתוכו?
מנהג ישראל מקדמת דנא למכור חלק מחדרי הבית לגוי לפני פסח, כדי להיפטר מבדיקתם; ויש לפרש בשטר המכירה שמוכר את כל החמץ הנמצא בתוכם. וכן נהגו למכור לגוי אף חמץ ממש, כדי שלא יצטרכו לבערו, ויוכלו לשוב ולהשתמש בו לאחר הפסח.
ואם החמץ שנמכר נמצא בבית ישראל, צריך להעמיד בפניו מחיצה בגובה עשרה טפחים, או לנעול את החדר באופן שלא ייכנסו לתוכו בימי הפסח. וחדר שנמכר לגוי ואין בו חמץ הנראה לעין, וכגון שמכרוהו רק כדי להיפטר מבדיקתו – יתכן שאין צורך לנועלו, ומותר אף להיכנס לתוכו באקראי בימי הפסח. ואכן יש מגדולי ישראל שנהגו לקשור חוטים להיכר במקום שנמכר לגוי, ולא העמידו מחיצה בפניו.
[משנ"ב תלו, לב; ביאורים ומוספים דרשו, 23]
המשכיר חדר לגוי לימי הפסח – האם צריך לקבוע את המזוזה מחדש לאחר הפסח?
בארץ ישראל, אסור למכור בית לגוי משום איסור 'לא תחנם', אבל מותר להשכיר בית לגוי. ולכן, במכירת חמץ בארץ ישראל – למרות שמדובר במכירה שהיא לטובתו של המוכר – נהגו שלא למכור חלקים מהבית, או את כולו, לגוי, כי אם להשכירם.
ובחוץ לארץ, מותר למכור בית לגוי, אך יש אומרים שהמוכר חדר לגוי במכירת חמץ, צריך להסיר את המזוזה שבפתחו לאחר הפסח ולקובעה מחדש, כיון שברשות הגוי היה החדר פטור ממזוזה, ואם המזוזה נותרת במקומה, הריהי פסולה משום 'תעשה, ולא מן העשוי'; אולם, חדר המושכר לגוי, אינו פטור ממזוזה, ולכן המשכיר חדר לגוי במכירת חמץ אינו צריך לקבוע את המזוזה מחדש לאחר הפסח.
[ביאורים ומוספים דרשו תלו, 19; וראה שו"מ תנינא ב, עז]
חדרים שנמכרים לגוי בי"ד בניסן – האם צריך לבודקם בליל י"ד בניסן?
המוכר חדרים בביתו לגוי לפני הפסח, ותחוּלת המכירה היא בי"ד בניסן – יש אומרים שצריך לבודקם בליל י"ד בניסן, משום שהמכירה טרם חלה, והחדרים ברשות ישראל.
ויש אומרים שאין צורך לבודקם, ודינם כחמץ שמותירים לאחר הבדיקה על מנת לבערו בשריפת חמץ, והיינו, שהמכירה שתחול למחרת נחשבת כביעור החמץ; ויש שמקֵלים בכך רק כאשר חלק מהבית אינו נמכר לגוי, ומקיימים בו את מצות הבדיקה.
ולהלכה – המשנה ברורה כתב שעדיף למכור באופן שתחוּלת המכירה תהיה לפני ליל י"ד בניסן; והחזון איש הקל בדבר. ומי שמכר את כל ביתו לגוי בי"ג בניסן, יקיים את מצות הבדיקה באחד החדרים שמכר לגוי, (ראה במקורות).
[משנ"ב תלו, לב; ביאורים ומוספים דרשו, 21 ו־24]