הסעיף האחרון של כלל ב' מהלכות לשון הרע, עוסק באדם שגילה לחברו סוד באפי תלתא, האם מותר לחברו לספר זאת הלאה. אגב כך מביאים בביאורים ומוספים פרטים שונים לגבי האיסור לגלות סוד רגיל, שלא נאמר באפי תלתא, ונביא בזאת חלק מהדברים:
א) אם נודע לו סודו של חברו לא מבעל הסוד אלא ממקור אחר, והוא דבר שמן הסתם חברו אינו רוצה שידעו זאת, יש שכתבו (הגרא"צ הכהן בקש שלום בחקר הלשון עמ' צט) שאף אם אין חשש שחברו ינזק אם יגלה את סודו, מכל מקום אסור לגלותו לאחרים, כי אף שאין בזה משום לשון הרע או משום 'בל יאמר', יש כאן משום 'ואהבת לרעך כמוך' שכל מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך, וגם המספר לא היה רוצה שיתגלו סודותיו לאחרים.
ב) שוכר שהמשכיר שלו מקפיד שלא יגלה לאחרים את גובה דמי השכירות שהוא גובה ממנו, דעת הגר"ח קניבסקי (שאלת רב עמ' מד) שאף שלא התנה עמו מתחילה שלא יגלה זאת לאחרים, אסור לשוכר לגלות זאת, משום 'מאי דסני עלך לחברך לא תעביד' [ולפעמים יש בזה גם נזק של ממש, וכגון שמשכיר לאחרים בסכום גבוה יותר, וכשישמעו שדמי השכירות אצל שוכר זה נמוכים יותר, ידרשו שגם להם יפחית את דמי השכירות].
ג) לגלות סוד של אדם לאחר פטירתו, דעת הגר"ח קניבסקי (דרך שיחה עמ' תכט) שאסור לגלות [ויש שכתבו (הגרא"צ הכהן שם), שאם אין בסוד חשש בזיון וגנות לנפטר או נזק ובושה לקרובי משפחתו, מותר לו לספרו לאחרים, אף אם הנפטר הקפיד שלא יגלה את סודו, כי לאחר מיתה אינו חייב למלא את רצונו, וגם אין אז ענין של 'ואהבת לרעך כמוך'].