יום ראשון ג' באב תשע"ט
עיר שאינה מוקפת בחומה או ב'עירוב' – לענין מה היא מוגדרת כ'מקום אחד'?
מי שיצא בשבת אל מחוץ ל'תחום' במזיד, וחזר לתוכו, או שנכנס לרשות היחיד כלשהי – אף אם חזרתו או כניסתו נעשו באונס – אינו רשאי ללכת יותר מארבע אמות. אולם, אם אדם זה שָׁבת בעיר המוקפת בחומה או ב'עירוב', וחזר לתוך העיר – אף אם גם חזרתו נעשתה במזיד – מכיון שבכניסת השבת שהה בעיר זו, נחשבת עבורו כל העיר כארבע אמות. ועם זאת, אינו רשאי לצאת לתחומהּ של העיר, כיון שמחמת יציאתו ממנה במזיד, אינה נחשבת עוד כמקום שביתתו, וממילא הפסיד את תחומיה.
ואם שָׁבת בעיר שאינה מוקפת בחומה ולא בעירוב, וחזר לתוכה – אינו רשאי ללכת בתוכה יותר מארבע אמות. ומה שמדידת תחום אלפיים אמה נעשית גם בעיר כזו מקצה העיר, זהו משום שכל העיר מוגדרת כמקום שביתתו, והתחום נמדד מקצה מקום השביתה; אבל כדי להֵחשב כארבע אמות עבור החוזר מחוץ לתחום, עליה להיות מוקפת במחיצות כדין. ויש אומרים שגם עיר כזו נחשבת כארבע אמות עבור החוזר מחוץ לתחום.
[שו"ע תה, ח, משנ"ב לו, לח, מ ו־מא, וביה"ל ד"ה אם; ביאורים ומוספים דרשו, 30]
המפליג בספינה בשבת ועומד על ראש התורן – היתכן שיעבור על איסור תחומין?
כפי שלמדנו, מקום הגבוה יותר מעשרה טפחים מהקרקע, אשר רוחבו פחות מארבעה על ארבעה טפחים – יתכן שאין בו איסור 'תחומין', משום שאינו ראוי להליכה; ובאיסור תחומין דרבנן ניתן להקל. ולכן, בספינה הנמצאת על פני המים, וגובה המים שתחתיה הוא יותר מעשרה טפחים – אין איסור תחומין; ומותר להפליג בה בשבת אף למרחקים גדולים.
ואם גובה המים שתחתיה הוא פחות מעשרה טפחים, אך רגלי האדם שבתוכה עומדות בגובה של יותר מעשרה טפחים מקרקעית הים – כאשר יש בשטח הספינה ארבעה על ארבעה טפחים והיא ראויה להלֵּך בתוכה, נחשב העומד בה כאילו הוא עומד בתחתית הספינה, ויש עליו איסור תחומין; ויש אומרים שגם באופן זה אין איסור תחומין, ובשעת הצורך ניתן להקל.
ומי ששהה בספינה בזמן 'בין השמשות' של כניסת השבת, ויצא ממנה לאחר מכן – לדעת השולחן ערוך אסור לו לשוב לתוכה בשבת, ולדעת הרמ"א הוא רשאי לשוב לתוכה בשבת.
[משנ"ב תה, לא, וביה"ל ז, ד"ה הואיל; ביאורים ומוספים דרשו, 25; בהרחבה ע"פ המקור]
באיזה מקרה נמצא היוצא אל מחוץ ל'תחום' בתחלופה מתמדת של ארבע אמותיו?
בהמשך ובהתאם לכל האמוּר: מי ששהה בשבת בספינה הנמצאת בנמל שבתוך ה'תחום', והספינה הפליגה אל מחוץ לתחום, ונכנסה למים רדודים שגובהם פחות מעשרה טפחים – אם הספינה בנויה באופן שדינהּ כרשות היחיד, הריהו רשאי ללכת בכל הספינה, אף למרחק של יותר מארבע אמות; אך אסור לו לצאת ממנה.
ואם הספינה אינה רשות היחיד, הדין כך: כאשר הספינה עוגנת, הריהו רשאי ללכת רק בארבע אמותיו, (ואף לצאת מספינה עד למרחק של ארבע אמות ממקום עומדו). אך כאשר הספינה שטה – רשאי הוא ללכת בכל הספינה; משום שבשעה שמֵרים את רגלו על מנת לפסוע, אזי בטרם יניחנה, הספינה מוציאה אותו מארבע האמות שעמד בהן – דהיינו, אותן ארבע אמות שהיו תחתיו בקרקעית הים בשעה שהרים את רגלו – ומכניסה אותו על כורחו לארבע אמות אחרות; וכן הדבר בכל פסיעה ופסיעה, כך שבכל עת הוא נחשב כמי שבהיותו מחוץ לתחום הוציאוהו על כורחו מארבע אמותיו והניחוהו בארבע אמות אחרות, אשר הוא רשאי ללכת בכל ארבע אמותיו.
[שו"ע תה, ז, ומשנ"ב כו, כט, ל, לא ו־לב]