"רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה" (דברים י"א, כ"ו)
מהו לשון 'ראה' שכתבה כאן התורה? מדוע לא כתוב לשון 'הנה אנכי נותן לפניכם'? האם כלל שייך ראייה בדבר שעדיין לא התקיים??
יסוד כביר מונח כאן, ביאר מרן הגר"מ פיינשטיין זצ"ל, שהקב"ה אומר לכלל ישראל, דעו, שאחר שנתנה התורה, הרי הכל רואים בעיניהם את הברכה שיש למקיימי המצוות ואת הקללה לאלו שאינם מקיימים המצוות, שכל מי שיתבונן בציבור מקיימי המצוות יראה את הברכה ששרויה בחייהם, את האושר והסיפוק הקיים אצלם, ההנאה מכל מה שחננם ה' יתברך, ואילו אצל אלו שלא זכו לשמור על חיי תורה ומצוות, כל אחד רואה חיי קללה, כל החיים זה רדיפה אחרי מותרות, חוסר סיפוק ממה שיש, עין צרה במה שיש לאחרים, וריקנות נוראה האופפת את כל ישותם מבוקר עד ערב.
התורה לא מדברת על הברכה והקללה שתהיה אם וכאשר, אלא – "הברכה – אם תשמרו לעשות את מצוות ה'! והקללה – אם לא תשמרו לעשות"!! זוהי מציאות שנראית לעין כבר עכשיו!
מעתה מי שלא מתבונן, מי שמתעלם ממה שרואה, ובוחר בחיים שלא על פי התורה והמצוות, הרי במודע מביא על עצמו את כל הקללות הכתובות בספר התורה הזה רח"ל.
* * *
בספר כור לזהב על ספר איוב (עמ' פד) מובא הסיפור הבא הממחיש את הברכה של החיים חיי התורה והמצוות לאלו שלא חיים כך: יהודי חרדי בארה"ב של"ע נתגלתה בגופו המחלה הממארת רח"ל, בא אל הרופא לשמוע ממנו את תוצאות הבדיקות שנעשו בגופו, לאחר שבדק את התוצאות אמר לו, המחלה כבר נתפשטה בגופך, ולפי קצב הגידול הטבעי של המחלה נותרו לך כארבעה שבועות לחיות!! הנה הצעתי נתונה לך; קח את רעייתך וסעו לטייל באירופה, תבקרו בכל מיני מקומות יפים, תסעדו ותהנו, ותחזור לביתך כדי למות בשלוה ובנחת.
ומה בדבר אפשרות ניתוח להסרת הגידול? שאל אותו אדם את הרופא, תראה, אומר לו הרופא, ישנה אפשרות מסוימת לנתח אותך, ניתוח זה יאריך את חייך בערך כמחצית השנה, אבל בחודשים אלו תאלץ לשכב מחוסר תנועה למכונת הנשמה שגורמת סבל וייסורים בלי יכולת ללכת לשום מקום, על כן אינני רואה לך שום תועלת והנאה בחיים שכאלו אשר אינם חיים כלל, ואיני מייעץ לך כלל ללכת לכיוון הזה.
מיד כשיצא החולה מבית הרופא נסע מיד לביתו של רבי משה פיינשטיין זצ"ל להתייעץ עמו בשאלה גורלית זו, היהודי שטח בפני רבי משה ז"ל את כל דברי הרופא, כמובן שרבי משה השתתף בצערו וכאבו של אותו אדם ונענה ואמר לו, עצתי היא שתלך לרופא ותאמר לו שברצונך לעבור את הניתוח, והוסיף והסביר, שכל מהלך המחשבה של הרופא הוא לפי מחשבתו והשקפת עולמו הגויית והבהמית שכל מטרת החיים כאן בעולם הם בשביל ליהנות מהחיים, ולפי דרכו הוא צודק מאד, חיים כאלה שכרוכים בסבל וייסורים מחובר למכונת הנשמה אין להם ערך וחשיבות…. אבל אנחנו הרי יהודים ויודעים שהחיים כאן הם רק הכנה והכשרה כדי לזכות לחיי העוה"ב שהם חיי הנצח, וביחס לחיי הנצח אין לשער את ההבדל של חצי שנה נוספת, ואפילו במקרה הגרוע ביותר שבהיותך מחובר למכונת ההנשמה לא תוכל רק לקיים מצות תפילין שיניחו לך מידי יום, וכי יודע אתה את משמעות ההבדל בחיי הנצח עם הזכות של הנחת תפילין בחצי שנה הזו ובלי זכות זאת!!! הרי אין שום אפשרות לתאר ולשער את ההבדל העצום, וק"ו אם תוכל בס"ד גם להתפלל ולברך מעט ברכות ואם תוכל אפי' ללמוד כמה פרקי משניות כל יום, הרי א"א לשער ולתאר את החשיבות והשכר שתקנה בכך בחיי הנצח!! והוסיף עוד רבי משה זצ"ל הרי מה שהרופא אומר חצי שנה מי אומר שחייב להיות כך אפשר שתאריך ימים יותר.
חזר אותו אדם אל הרופא והודיע לו שהחליט לעבור את הניתוח לפי הוראת הרב פיינשטיין, התפלא הרופא עד מאד… והניתוח אכן נעשה, ובאמת החודשים הראשונים היו בדיוק כפי שצפה הרופא, חודשים קשים מלווים בכאבים וייסורים נוראים כשהוא מחובר למכונת ההנשמה ללא יכולת תזוזה כלשהי, אבל אט אט התאושש החולה וחזר לתפקוד רגיל, ואף היה פוקד מפעם לפעם את בית העסק שלו, וכך כשנתיים תמימות חי אותו אדם אחרי הניתוח כשמדי חודשים מספר היה עובר בביה"ח בדיקות תקופתיות אם המחלה אינה חוזרת לגופו,
באחת הפעמים ניגש אליו רופא בעל חזות יהודית מובהקת שזקן ופיאות מעטרים את פניו וציציות משתלשלות לו מעל מכנסיו ופונה אליו בשאלה: מיסטר פ' האם אתה זוכר אותי? הרי אני הוא הרופא שניתח אותך, אותם דברים שאמרת לי בשם רבי משה פיינשטיין חלחלו בקרבי ולא נתנו לי מנוח עד שפניתי בעצמי לרבי משה ובהשפעתו קבלתי על עצמי חיים של תורה, ומאז אני נראה כפי שאתה רואה אותי עכשיו סיים הרופא את דבריו המופלאים.