יום ראשון א' באלול תשע"ט
המניח שני עירובי תחומין לשבת ויום טוב רצופים – מה המרחק המקסימלי בין שניהם?
כפי שלמדנו, שבת ויום טוב הסמוכים זה לזה, או שני ימים טובים 'של גלויות' – ניתן לעשות 'עירוב תחומין' לצד אחד עבור היום הראשון, ועירוב תחומין לצד אחר עבור היום השני.
אולם, מאחר והלכה היא שמְזון שתי הסעודות שמניחים עבור העירוב צריך להיות נגיש לאכילה עבור המעָרב בזמן 'בין השמשות' של כניסת היום – צריך שהמרחק בין שני העירובים לא יעלה על אלפיים אמה; שהרי, אם המרחק ביניהם הוא יותר מאלפיים אמה, אזי בזמן בין השמשות של כניסת היום השני, אסור למעָרב – מִסָפֵק – ללכת עד למקום העירוב של היום השני, מכיון שהוא מחוץ ל'תחום' מְקום העירוב של היום הראשון, ונמצא כי המזון אינו נגיש עבורו בזמן בין השמשות.
[שו"ע תטז, ג, ומשנ"ב כה, כו, כז ו־כט]
האם ניתן לעשות 'עירוב תחומין' בסוכות במקום שאין בו סוכה?
כאמוּר, המזון של 'עירוב תחומין' צריך להיות נגיש לאכילה עבור המערב בזמן בין השמשות של כניסת היום. וכמו כן, עליו להיות מותר באכילה. ועל פי הלכה זו, יש ששאלו: כיצד ניתן לעשות עירוב תחומין בחג הסוכות, באמצעות הנחת פת, או מזון אחר שאסור לאוכלו מחוץ לסוכה, מחוץ לעיר, במקום שאין בו סוכה; הלא צריך שיהיה ניתן לאכול את המזון במְקום העירוב, ואם אין בו סוכה, אסור לאכול בו מאכלים אלו?
והתשובה לכך – הלכה היא בידינו, ש'עוברי דרכים' פטורים מן הסוכה; ואדם זה שהניח את מזון העירוב מחוץ לעיר, בהיותו במקום העירוב בודאי דינו כעוברי דרכים, והוא פטור מלאכול בסוכה, ונמצא כי הפת ראויה לאכילה במְקום העירוב.
[ביאורים ומוספים דרשו תטז, 10]
האם צריך לעשות 'עירוב חצרות' ליום טוב?
יום הכיפורים, דינו כשבת, דהיינו שאסורות בו כל ל"ט המלאכות אף לצורך 'אוכל נפש'; ובכללן – מלאכת 'הבערה', ומלאכת 'הוצאה'. ומכיון שמלאכת הוצאה אסורה בו, צריכים לערב עבורו 'עירוב חצרות'. ולמרות שהמזון של עירוב החצרות אינו ראוי לאכילה לגדולים ביום הכיפורים, די בכך שהוא ראוי לקטנים, שאינם מצוּוים באיסור האכילה של יום הכיפורים אפילו מדרבנן.
אולם, ביום טוב אין איסור מלאכת הוצאה, ולכן, מעיקר הדין לא נדרש עבורו עירוב חצרות; אך כתבו הפוסקים, שכאשר עושים עירוב חצרות לכל שבתות השנה, כנהוג במקומות רבים, יש לכלול בו גם את ה'ימים טובים', כדי להתיר הוצאה שלא לצורך כלל, האסורה ביום טוב, ולדעת רוב הראשונים איסורהּ מדאורייתא.
[שו"ע תטז, ד-ה, ומשנ"ב ל-לא; ביאורים ומוספים דרשו, 10; ביה"ל תקיח, א, ד"ה מתוך]