יום שלישי יח חשון תשעח
תקנת הגאונים לקדש בבית הכנסת
מנהג קדום מימי חכמינו ז"ל לקדש בבית הכנסת עבור האורחים האוכלים ושותים בבית הכנסת ואין להם יין משל עצמם. ובימי הגאונים כבר פסקו האורחים מלאכול בבית הכנסת, ואף על פי כן תיקנו הגאונים להמשיך במנהג זה; אלא שכיון שאיש לא יצא ידי חובה בקידוש זה, נהגו לתת לקטן שהגיע לחינוך לשתות מהיין, כי למקדש עצמו אסור לטעום, שהרי אינו סועד במקום, ואין קידוש אלא במקום סעודה, וכיון שאינו יוצא ידי חובת קידוש, אינו רשאי לטעום מהיין. [שו"ע רסט, א, ומשנ"ב ב ו־ה]
המנהג בימינו בנוגע לקידוש בבית הכנסת
המנהג הנ"ל, לקדש בבית הכנסת עבור האורחים, הונהג בימי הגאונים והראשונים בכל המקומות, אולם, בארץ ישראל לא התפשטה תקנה זו. והשולחן ערוך כתב שעדיף שלא להנהיג כן גם בחו"ל. ובקהילות רבות נהגו כן עד קרוב לזמננו, אולם כיום, בכל המקומות אין מקדשים בבית הכנסת, למעֵט קהילות בודדות שעדיין נוהגות כן. ולדעת המשנה ברורה, קהילות אלו לא יבטלו מנהג חשוב זה שתוקן בידי הגאונים, ויש שהורה שרשאים להמשיך במנהגם אף בארץ ישראל. [שו"ע רסט, א, ומשנ"ב ה; ביאורים ומוספים דרשו, 11]
האם מותר להאכיל קטן לפני תפילת שחרית?
קטן, אף כשהגיע לגיל 'חינוך', רשאי לאכול לפני קידוש, הן בשבת בבוקר והן בליל שבת; וכן רשאי לאכול בכל ימות השבוע לפני תפילת שחרית. וטעם הדבר, שאין איסור בעצם המאכל, אלא שחכמים גזרו שלא לאכול בזמנים אלו, ובדבר שנוגע לתועלתו של הקטן, שלא יצטער במניעת האוכל, לא גזרו. ומסיבה זו, אף שבדרך כלל יש איסור בהאכלת קטן במאכלים אסורים – המכונֶה איסור 'ספיָּה' – מותר לגדול להאכיל קטן בזמנים אלו. [שו"ע רסט, א, ומשנ"ב א; ביאורים ומוספים דרשו, 6]