סיפר הגה"צ רבי יעקב גלינסקי: היה זה בראשית ימי המדינה, כשהעלו ארצה את יהודי תימן. הלכנו כמה בני תורה למעברת ראש העין לרשום את בניהם לחינוך תורני, שהם כה רצו בו. עוקרי הדת החטיפו לנו מכות רצח והשליכו אותנו, זה היה נורא.
בחזור, המכות כאבו, אבל הכשלון צרב. נכנסנו לבית ה'חזון איש'. סיפרתי איך גורשנו במכות כמו כלבים.
הזדקף ה'חזון איש' ואמר: "אנחנו חיילים, עלינו לעשות כל מה שבכוחנו וה' ישלם שכרנו!".
שאלנוהו: להמשיך? וענה: "בכל הכח! על כל מכה ישלם ה' שכר עצום ורב!"
האמת, הייתי בטוח שכוונתו לשכר בעולם הבא – אבל כשאני רואה את פריחת עולם התורה הספרדי, את תלמודי התורה והישיבות, הסמינרים, המוני בני תורה ויהודים יקרים, כן ירבו, אני מבין שכוונת ה'חזון איש' היתה לשכר עצום ורב בעולם הזה! היו אותן מכות כהכאת הצפרדע במצרים. על כל מכה שספגנו יצאו נחילים נחילים של בני תורה. 'אשרינו מה טוב חלקנו…' ללמדנו, עלינו לעשות את שלנו וה' יעשה את שלו!'
(והגדת, שמות)