יום שני כ"א בסיון תשע"ט
המחמיר שלא לאכול מאכל מסוים – האם יכול לערב בו 'עירוב חצרות'?
'עירוב חצרות', 'שיתוף מבואות', ו'עירוב תחומין', ניתן לעשותם גם במאכל שאינו ראוי לאכילה עבור אלו שמערבים או משתתפים; ובלבד שיהיה ראוי לאכילה לאחרים. ולדוגמה: אדם שנדר שלא לאכול מאכל מסוים, יכול לערב בו עירוב חצרות, כיון שהמאכל מותר באכילה לכל אדם מלבדו.
ואדם הנוהג איסור במאכל השנוי במחלוקת הפוסקים – וכגון איסור 'חדש' בחוץ לארץ – הדין כך: אם הוא נוהג איסור בדבר לחומרא בעלמא, בתור 'הידור', יכול הוא לערב בו; אולם, אם הוא נוהג איסור בדבר מחמת שהוא נוקט כדעת המחמירים, אינו יכול לערב בו, כיון שעל פי הנהגתו מאכל זה אינו ראוי לשום אדם.
[שו"ע שפו, ח, משנ"ב מו-מז, ושעה"צ מא]
באיזה מאכל ניתן לערב רק 'עירוב תחומין' ולא 'עירוב חצרות'?
הנודר שלא להנות ממאכל מסוים – אינו יכול לערב בו עירוב חצרות, כיון שהוא נהנה מההיתר הנוצר על ידו, דהיינו שהוא רשאי לטלטל מביתו לחצר, ולהיפך; ויש אומרים שיכול לערב בו, כיון שלא אסר על עצמו בנדרו אלא הנאה ישירה, כדרך ההנאה הרגילה ממאכל; ויש להחמיר בדבר.
ועירוב תחומין, לכל הדעות יכול הוא לערב בו, מאחר ואין עושים עירוב זה אלא לצורך מצוה (ראה שו"ע תטו, א), וכלל הוא בידינו – "מצוות לאו להנות ניתנו", כלומר, קיום מצוה וכל צרכיה, אינו נחשב כהנאה, וממילא, ההיתר הנוצר על ידי עירוב התחומין, שהוא לצורך מצוה, אינו נחשב כהנאה מהמאכל.
[שו"ע שפו, ח, משנ"ב מט, ושעה"צ מז; וראה ביאורים ומוספים דרשו, 36]
האם מותר לכהן לאכול חלה בזמן הזה?
מצות הפרשת חלה מן התורה, היא בארץ ישראל בלבד. וחכמינו ז"ל תיקנו להפריש גם בחוץ לארץ. ובזמן הזה, אף בארץ ישראל אין המצוה אלא מדרבנן, אך עדיין קיים הבדל בין חלת ארץ ישראל לחלת חוץ לארץ – שחלת ארץ ישראל אסורה באכילה לכהן, מפני טומאת המת שלא ניתן להטהר ממנה בזמננו; ואילו חלת חוץ לארץ מותרת באכילה לכהן שלא נטמא בטומאת היוצאת מגופו, או שטבל לטהרתו. ויש שמחמירים אף בחלת חוץ לארץ, כיון שהכהנים שבזמננו הם רק כהני 'חזקה', אשר ייחוסם אינו מוחלט; אך בערב פסח נהגו להקל בכך, כדי לקיים את חזקתם של הכהנים; ויש שצידדו להקל בכך אף במשך כל השנה.
[משנ"ב שפו, מז, ושעה"צ מג; ביאורים ומוספים דרשו, 33-35]