יום שלישי כ"א בחשוון תש"פ
המוצא חמץ בביתו בחול המועד פסח – האם רשאי להותירו ברשותו עד שישרפנו?
המוצא חמץ בביתו בפסח, אם מצאו בחול במועד – ישרפנו מיד. ואם אינו יכול לשורפו מיד, לכל הפחות יוציאנו מיד מרשותו, כדי שלא יכשל באכילתו, וישרפנו מיד כשיתאפשר לו.
אולם, אם מצאו ביום טוב, דהיינו ביום הראשון או השביעי של פסח – אסור לטלטלו, כיון שדבר האסור בהנאה הוא מוקצה; ואף אם מדובר בחמץ שאיסורו רק מדרבנן. ואף לשורפו במקומו, ללא טלטול, אסור, מפני שזוהי הבערת אש שלא לצורך יום טוב.
ולפיכך, יכסה את החמץ בכלי, כדי שלא יכשל באכילתו, וישרפנו במוצאי יום טוב. והטעם שהבערה זו אינה נחשבת כצורך היום, משום שהיה באפשרותו לבער את החמץ לפני יום טוב, וכמו כן, ניתן לבער את החמץ באופנים אחרים שאינם מצריכים הבערת אש, (ראה להלן).
[שו"ע תמו, א, משנ"ב א, ג ו־ו; ביאורים ומוספים דרשו, 6]
המוצא חמץ ביום טוב ראשון של פסח – האם יאמר לגוי לבערו?
בהמשך לאמוּר: לדעת פוסקים רבים, חמץ שלא 'ביטלוהו' לפני פסח, וכגון שבעליו שכחו לעשות כן, או שהחמץ נוצר בפסח – אם מדובר בחמץ שאיסורו מדאורייתא, אזי אף אם מצאוהו ביום טוב, או שנוצר ביום טוב, הלאו של 'בל יֵראה' דאורייתא דוחה את איסור המוקצה, ומותר לטלטל את החמץ על מנת להשליכו לבית הכסא; וכן מותר לפורר את החמץ ולזרותו ברוח, (ואין בכך משום איסורי מלאכות 'טוחן', או 'זורה'). ויש אומרים שמותר אף לשורפו, כיון שביעור חמץ נחשב במידה מסוימת כצורך היום.
אולם, דעת השולחן ערוך, שבכל מקרה אסור לטלטל את החמץ ביום טוב, אלא לכסותו בכלי, כנ"ל. ולכל הדעות, מותר לומר לגוי לטלטלו ולבערו באופנים שאין בהם איסור דאורייתא. ברם, המנהג לכסותו תמיד בכלי, ולא לומר לגוי לבערו.
[משנ"ב תמו, ו-ז; ביאורים ומוספים דרשו, 9 ו־13; וראה שם, 11]
המוצא בביתו בפסח חמץ שנמכר לגוי – מה יעשה בו?
בהמשך לאמוּר: בזמננו, שנהוג לכתוב בשטרי מכירת החמץ שכל החמץ שבבית מכור לגוי – המוצא חמץ בביתו בפסח, אינו רשאי לבערו, שהרי הוא שייך לגוי.
ואם מצא את החמץ בחול המועד – יש אומרים שיכניסנו למקום שבו נמצאים כל הדברים המכורים לגוי; ויתכן שראוי לכוון שלא לזכות בחמץ בשעה שנוטלו על מנת להעבירו למקום הנ"ל. ויש אומרים שלא יזיז את החמץ ממקומו, אלא יעמיד סביבו מחיצה בגובה עשרה טפחים.
וביום טוב, לכל הדעות יכסהו בכלי ולא יטלטלו, ובמוצאי יום טוב – אם מדובר ביום טוב ראשון, ינהג כדין המוצא בחול המועד, כנ"ל; ואם מדובר בשביעי של פסח, דינו ככל חמץ שנמכר לגוי ועבר עליו הפסח.
במה דברים אמורים? בחמץ שנוצר לפני הפסח, אבל חמץ שנוצר בפסח, אינו כלול במכירה לגוי, ויש לנהוג בו כדינים האמורים לעיל.
[ביאורים ומוספים דרשו, 12 ו־15, וראה עוד שם]