"סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם" (שמות ט"ו, א')
כאשר היה מרן הגאון רבי אלעזר מנחם מן שך זצוק"ל כבן חמש עשרה שנים, טבעה האוניה המפוארת והחזקה בעולם, הלא היא ה'טיטאניק' המפורסמת. היתה זו אונית פאר, מצויידת במיטב הנוחות וההנאות שניתן היה להציע באותם ימים, כאשר נבנתה באופן אשר הביא את היוצר להכריז כי אינה יכולה לטבוע בשום פנים ואופן…
מחירו של כרטיס בהפלגת הבכורה של אוניה זו, היה גבוה ביותר, כך שרק גבירים ועשירים גדולים, יכולים היו להרשות לעצמם את התענוג הזה. באוניה התכנסו אפוא אלף וחמש מאות משועי ארץ ובעלי האמצעים, אשר היו משוכנעים כי כל סכנה לא נשקפת להם…
אך הנה, יושב בשמים ישחק… כבר בהפלגת הבכורה של האוניה – היא התנגשה בקרחון ענק, אשר פגע פגיעה אנושה בדפנותיה, וגרם לטביעתה בתוך זמן לא רב. לרוב בטחונו של בונה האוניה בחוסנה – הוא אף לא טרח לצייד אותה בסירות הצלה די הצורך, כך שהניצולים – היו מעטים יחסית, ואילו רוב רובם של הנוסעים מצאו את מותם במצולות ים!
"באותם ימים" – סיפר רבינו – "ה'חדשות' היו מגיעות אל העיירה לאחר זמן רב ביותר. למכתבים ארכו שבועות וחודשים, עד שהגיעו לתעודתם, ועיתונים, היו מגיעים מידי תקופה אל בית המרקחת, כאשר בני העיירה מתקבצים סביבו בכדי ללקט אי-אלו פירורי מידע על המתרחש בעולם…"
"ובכן, כאשר הגיע המידע על המאורע המסעיר של טביעת ה'טיטאניק', ברור כי הדבר עורר התעניינות רבתי. הכל שחו בידיעה בהתרגשות, וזוכרני עד היום את שיגם ושיחם של הבריות, אשר התבוננו לראות בכך את יד ה', והתעוררו להבין, כי כאשר האדם חש בטוח בכוחו, בכספו ובזהבו – דואג הקדוש ברוך הוא להבהיר לו כי כל אלו לא יושיעוהו, וכי נתון הוא בכל מכל כל בידיו של בורא העולם ומנהיגו!"
הוא הדבר לענייננו, כאשר אנו שומעים על מאורעות המתרחשים בעולם – אל לנו להתעלם מהם ולומר כי אינם נוגעים אלינו. לא ולא! כל מאורע שהוא – נוגע גם נוגע אלינו במישרין, שכן הוא נועד ללמד אותנו דבר מה, ולעורר אותנו להתבונן ביד ה' בכדי להתחזק באמונה ובבטחון".
למהר ולתקן, לפני המכה הבאה!
דברים מפורשים בנושא זה, נשמעו מפיו של רבינו בהזדמנות נוספת. היה זה לאחר פטירתו של רשכבה"ג, הגאון רבי חיים עוזר זצ"ל, כאשר נתבקש רבינו, אשר כיהן באותם ימים כר"מ בישיבת קלעצק שהופקדה באותם ימים בידיו על ידי ראש הישיבה הגאון רבי אהרן קוטלר, לשאת שיחה בישיבה.
באותה שיחה מרגשת, אמר רבינו דברים שמן הראוי להציבם לנגד עינינו תמיד. וכך אמר:
"הנה לכאורה, אם נשאל את עצמנו, מה חמור יותר: עבירה על 'לאו', או עבירה על 'עשה', ברור לכאורה שעבירה על 'עשה' חמורה פחות, שהרי אין עוברים עליה ב'קום ועשה' – אלא ב'שב ואל תעשה'. מעתה, יקשה לכאורה מדוע באשר למצות 'לא תעשה' – מוצאים אנו כי נקבע עונש של שלושים ותשע מלקות לעובר עליה, בעוד לגבי מי שמבטל מצות 'עשה' – מוצאים אנו (כתובות פ"א, ע"א) כי מלקים אותו עד שתצא נפשו?
אכן לאמיתו של דבר, אין זו קושיה. שהרי כאשר אנו מבקשים להעניש את זה שעבר על מצות 'לא תעשה' – מעשה העבירה כבר נעשה, ואת המעוות לא ניתן לתקן, אין לנו אלא להענישו על חטאו, ולשם כך – קצבה התורה עונש של שלושים ותשע מלקות.
לעומת זאת, כאשר אנו עוסקים במי שמבטל מצות 'עשה' – הרי עדיין בידו לקיים את המצוה, ומעתה, שורת הדין אומרת כך: "אנו נלקה אותו אמנם מכה אחת ויחידה, על כך שנמנע ברגע זה מלקיים את המצוה… מעתה, אם ישמע – מוטב, אולם אם לא ישנה את דרכו – הרי שממשיך הוא שלא לקיים את המצוה, ועל כך מגיעה לו מכה נוספת, אחת…
ושוב, אם יקבל – מוטב, אולם אם לאו – ילקה שוב ושוב, עד שתצא נפשו!"
כך הסביר רבינו, והמשיך: "כלפי מה אמורים הדברים? פשוט מאד, כאשר עלה הצורר לשלטון בגרמניה – היתה זו המכה הראשונה. היא נועדה לעורר אותנו, ולהשיב אותנו לדרך הישר. אכן, משלא התעוררנו – לא נותרה ברירה כי אם להכות אותנו במכה נוספת, וכך כבשו הרוסים את ליטא.
אולם אנו, עדיין עמדנו במריינו… מעתה, לא נותרה כל ברירה כי אם להכות אותנו במכה נוספת – קשה מקודמותיה, ונלקח מאתנו רבן של כל ישראל, הגאון רבי חיים עוזר זצ"ל, ולמה אנו עדיין מתמהמהים?"
הדברים נוקבים ויורדים עד תהום. גם אנו, כאשר פוגעת בנו מכה חלילה – נוטים לייחס אותה ל'מקרה', להתאונן על שפגעה בנו מידת הדין, או להקדיש את מלא תשומת הלב לחיפוש אחר דרכים שתוכלנה לפטור אותנו מעולה של הצרה, אולם לאמיתו של דבר, עלינו להבין כי המכה נועדה לעורר אותנו! עלינו להבין כי אם לא נתעורר – תבוא מכה נוספת בעקבות זו הראשונה, ואם גם המכה השניה לא תצליח לעורר אותנו מתרדמתנו – השלישית לא תאחר לבוא!
על כן, למה אנו מתמהמהים? נזדרז נא להבין את אשר דורשים מאיתנו מן השמים, נתקן את הדרוש תיקון, ובכך נחסוך מעצמנו מכות כואבות נוספות!
(מתוך 'אורחות חיים')