פעם נסע הגאון רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל עם תלמידיו לקברות צדיקים בגליל. בישיבת 'פורת יוסף' לא נהגו בחופשת בין הזמנים, אבל ראש הישיבה היה אומר כי מוטבע באדם צורך למנוחה והפוגה, ולכן היו יוצאים יומיים לטיול לקברות צדיקים. ביום הראשון היו בצפת ובטבריה ובערב הגיעו למירון. אחד מבני הישוב אירח את רבי בן ציון עם עוד ארבעה משתתפים.
קמו לפנות בוקר, התפללו ורצו להמשיך בטיול, אך רבי בן ציון פסק: לא! הוא חוזר לדירה! הם שמרו על השקט. בעל הבית עוד לא קם. רבי בן ציון נטל ספר ושקע בלימודו.
"הרב", אמרו התלמידים, "יש לנו תכנית גדושה, חייבים להספיק". הוא הסביר להם: "יהודי אירח אותנו, היעלה על הדעת שנברח מבלי להיפרד ממנו לשלום? אולי הוא רוצה לכבדנו בכוס קפה, ואנחנו ניעלם…"
ואכן בעל הבית קם והציע לרבי בן ציון כוס קפה. רבי בן ציון שתה ושוחח עמו שיחת רעים ונפרד ממנו לשלום בשפע ברכות. הטיול המשיך באיחור של שעה, משום שיש צורך להמתין לבעל הבית ויש צורך לדעת איך להתנהג…
(מוסף שבת קודש יתד נאמן מסעי תשס"ח)