השבוע למדנו ב'דף היומי בהלכה' על איסור מכירת בית כנסת מרכזי בעיר גדולה אשר רבים שאינם מבני המקום מתרכזים בה. טעם האיסור הוא, שבית כנסת כזה הוקדש על דעת כל הרגילים להתפלל בו, ואף אי הסכמתו של אחד מהם, מונעת את המכירה; ובבית כנסת כזה, לא ניתן לקבל את הסכמת כולם למכירה, שהרי רבים מהם אינם דרים במקום, וגם אינם מוכָּרים.
הוי אומר, מחשש שמא ישנו אדם אחד בעולם שאינו חפץ במכירה זו, אין מוכרים את בית הכנסת. צא ולמד, עד כמה צריך להתחשב במתפללים האחרים שבבית הכנסת, ובהתבוננות נוספת, תבין את האחריות המוטלת עליך כמתפלל בבית הכנסת, בו מתפללים גם רבים אחרים, להתחשב בדעת האחרים ובהרגשתם, ולא לבצע בו דברים העשויים שלא להתקבל על דעתם.
מעט שימת לב, כשאתה מזיז רהיטים בבית הכנסת, סוגר חלונות, מוציא ספרים, מניח חפצים במקומות מסויימים, וכל כיוצא בזה – שלא יפריע הדבר למתפללים האחרים, שהרי המקום שייך לכולם. ואף אם הדבר מפריע רק לאחד מהם – ראוי להתחשב בכך.