"אם היו בני אדם מרגישים במתיקות ועריבות התורה…"
מנהל תלמוד תורה הגיע עם הכיתות הגבוהות להיבחן אצל החזו"א, וביניהם היה תלמיד שלא התנהג כשורה. לאחר המבחן ניגש המנהל אל החזון איש ואמר לו: "עשיתי כל מה שיכולתי להצלחת התלמיד ההוא ולא עלתה בידי". אמר לו החזו"א: תקרא לתלמיד ההוא אלי. התלמיד הגיע, והחזו"א הסתגר עמו לזמן ממושך.
בהמשך הזמן, אותו תלמיד עלה ונתעלה, עד שלאחר כ-6-5 שנים בשמחת תורה בישיבת פוניבז', בנוכחות הרב מפוניבז' זצ"ל, מכרו דפי גמרא כנהוג, ואותו בחור קיבל ע"ע ללמוד חמש מאות דפי גמרא.
הלך מנהל הת"ת הנ"ל אל החזו"א וסיפר לו זאת, ושאלו מה עשה כשהסתגר עמו. אמר לו החזו"א: "לקחתי קטע גמרא ולמדתי עמו עם פרש"י ואף עם תוס'". שאל המנהל: "האם הרב לא דיבר עמו?" והשיב: "לא, לא דיברתי עמו מאומה, ואפילו מוסר לא אמרתי לו".
שאל המנהל: "א"כ איך זה יכול להיות שלאחר מכן הנער עלה והתעלה כל כך?"
השיב החזו"א: "אם נותנים לנער גישמאק בתורה, אפשר להפוך אותו לגמרי".
(נשיח בחוקיך)
הבאתם סיפור:
הלך מנהל הת"ת אל החזו"א ושאלו מה עשה אז כשהסתגר עם התלמיד בחדרו. השיב החזו"א: "למדתי עמו קטע גמרא עם רש"י ותוס'". התפלא המנהל: "האם הרב לא דיבר עמו מאומה?"
סיפור זה סופר ע"י המנהל הרב דב רוזנשטיין,
והוא לא חזר לחזו"א (נדמה לי שהחזו"א בינתיים כבר נפטר), הוא שאל את הבחור עצמו. והבחורק סיפר לו שהוא למד עם החזו"א וקיבל מזה טעם בלימוד.
הסיפור הוא שכל כיתתו נבחנו אצל החזו"א בסיום כתה ח', והילד הזה שהיה בעייתי ברח לגינת משחיקים ושיחק, החזו"א ביקש שיקראו לו ואז למד אתו.