"וָאֶתְחַנַּן אֶל ה'" (דברים ג', כ"ג)
רבי חנינא בר פפא שאל לרבי שמואל בר נחמן: מהו דכתיב ואני תפילתי לך ה' עת רצון? אמר לו שערי תפלה פעמים פתוחים פעמים נעולים אבל שערי תשובה לעולם פתוחים. אמר לו מנין דכתיב "נוראות בצדק תעננו אלוקי ישענו מבטח כל קצוי ארץ וים רחוקים" מה המקוה הזה פעמים פתוח פעמים נעול אף שערי תפלה פעמים פתוחים פעמים נעולים אבל הים הזה לעולם פתוח כך ידו של הקב"ה לעולם פתוחה לקבל שבים. (דברים רבה ב', יב')
אז מדוע באמת תשובה תמיד מתקבלת? בעל ה"שם משמואל" נותן טעם לדברי המדרש ואומר: כתוב בפרשתנו "ואתחנן אל ה'", המילה ואתחנן היא אחת מעשרה לשונות של תפילה (רש"י) כי כדי שתפילת האדם תתקבל הוא צריך להתפלל בכל עשר כוחות הנפש שלו ובלי זה אין התפילה מתקבלת. אך יש פעמים של "עת רצון" שזה זמן שבו הקב"ה מקבל את כולם, גם מי שמתפלל רק באחד מכוחות הנפש שלו.
תשובה זה זמן של ביטול, כי האדם עושה תשובה מתוך ביטול עצמי ולב נשבר ומפני כך תשובה תמיד מתקבלת. על כן תפילה משולה למקווה כי כמו שבמקווה צריכים לטבול את כל הגוף ואם אבר אחד בחוץ, לא עלתה לו טבילה, כך תפילה צריכה להיות בכל כוחות הנפש ואם חסר אחד, לא עלתה לו תפילה.
מכל סוגי התפילה (שוועה, צעקה, נאקה, רינה, פגיעה, ביצור, קריאה, ניפול, פילול) הסוג שיש בו את הביטול הכי גדול הוא לשון תחנונים "ואתחנן" כי האדם אומר לפני הקב"ה אני איני ראוי ואיני כדאי שתשמע תפילתי, אין בי זכויות ולא מגיע לי שום דבר, אני מבקש מתנת חינם. זה מדרגה של ביטול לה' ובדומה לתשובה, כאשר יש ביטול, התפילה תתקבל ממש כמו שהתשובה תתקבל.
יוצא שיש דרך אחת שבה התפילה תמיד תתקבל: כאשר נמצאים בביטול לפני הקב"ה שעל זה נאמר "לב נשבר ונדכא אלוקים לא תבזה". ועל כך ביארו תלמידי הבעש"ט את מטבע הברכה שטבעו חכמים "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו…" שלולא היה ציווי מהבורא לומר את שמו ולומר את נוסח התפילה ואת אותיות התורה לא היה בנו העוז לומר זאת ורק מחמת הציווי אנו אומרים ומקיימים. כי לפני קיום מצווה זוכרים את הרעיון של "וציוונו" ומגיעים לביטול עצמי לפני הבורא ובכך זוכים לקיים את המצווה בשלמות. ואפילו שלא נמצאים בשלמות כלל בשום דבר, הביטול לבד מספיק.
מסופר על תלמידו של ה"חוזה מלובלין" שערך את ליל הסדר ברוממות הרוח ובכוונות נשגבות ונשאר ער עד לשחר והמשיך בשפע האורות את סדר התפילות וכך עד לצהרי יום הפסח, לאחר מכן נתנמנם מעט כדי שיהיו לו כוחות לעריכת ליל סדר שני של גלויות אך נתאחרה תנומתו וקם ממש קודם חצות הלילה ומיהר לקיים את סדר המצוות בחיפזון ללא כוונות, רק לבו נשבר בקרבו על ליל סדר שכזה הנערך בלי שום השגות.
לאחר החג נכנס ובא לו אצל רבו ומיד אמר לו ה"חוזה" "בואו נבחן את חג הפסח שלך. סדר ראשון היה נחמד. כוונות, ייחודים, כן יפה. אבל סדר שני מאיר באור יקרות. קיום המצוות בפשטות כי כך ציווה הבורא בלב כנוע וישר בלי לתפוס מלאכים, זהו סדר שאין כדוגמתו".
ה"אבודרהם" מביא גימטריות למילה תפילה: תפלה בגימטריא בכוונת הלב וכן גימטריא של עבודת לב. תפלה גם גימטריא של ואתחנן, לומר לך שאין תפלה אלא בתחינה, תחנונים לפני הבורא שיחונן במתנת חינם למרות שאיני ראוי ואיני כדאי וכפי שמביא רש"י במקום "אין חנון בכל מקום אלא לשון מתנת חנם אף על פי שיש להם לצדיקים לתלות במעשיהם הטובים אין מבקשים מאת המקום אלא מתנת חנם".