הרב אליהו חיים פנחסי
מחבר הספר "הכשרות למעשה"
שיש
הדין – צריך להכשיר את השיש במטבח לצורך השימוש בו בפסח.
הטעם – לפעמים נשפכים מן הקדירות תבשילים רותחים של חמץ על השיש. ועוד, אפשר שהניחו במשך השנה על השיש פשטידה או שניצל של חמץ שהיה חם כשיעור יד סולדת בלי הפסק של מפה.
ועוד, שמא הניחו על השיש קדירה חמה של חמץ לאחר שהורידוה מהאש, ובאופן זה אם היה בין הקדירה לשיש רוטב או שאר לחלוחית – הרי הוא מעביר בליעות מהקדירה לשיש.
אופן ההכשרה – מעיקר הדין צריכים לכאורה, להכשיר את השיש על ידי אבן מלובן ועירוי מכלי ראשון. [דהיינו מלבנים אבן או מתכת עד שיהיה חום שיש בו כח להרתיח מים, ואח"כ מערים מים על השיש מהכלי שבו הרתיחו המים, ותוך כדי העירוי מעבירים את האבן המלובן על כל השיש, כדי שיהיו המים הנשפכים על השיש רותחים כשיעור רתיחתו בכלי ראשון].
ואף לאחר ההגעלה, דעת הגר"ש וואזנר זצ"ל, שראוי להניח על השיש דבר המפסיק לצורך השימוש בו, מחשש שמא נשאר עליו חמץ דבוק.
כאשר מכשירים את השיש, יש לנקות היטב בכל מקום, בפינות, בחורין ובסדקין, כי אין הגעלה מועלת לחמץ בעין. ויש להיזהר 24 שעות קודם ההכשרה שלא להניח דבר חמץ חם. ולדעת בני ספרד יש להקל.
יש המקפידים שלא להניח בפסח קדירות חמות או מאכלים חמים על השיש, אף שהכשירו את השיש לפסח.
כיורים
כיורי נירוסטה – דינם ככלי מתכות – שמועיל להם הגעלה. ומעיקר הדין, כאשר מכשירו ע"י עירוי מכלי ראשון די בכך. אולם נהגו ליתן עליו קערה מיוחדת לפסח. ובני ספרד לא נוהגים כן.
כיורי חרסינה – מאחר והכיורים המצויים בבתים עשויים בדרך כלל מחרסינה, שדינה ככלי חרס, שלא מועיל להם הגעלה כמבואר בשו"ע (או"ח סימן תנא ס"א), נהגו לשים בתוכם קערה מיוחדת לפסח. ובני ספרד נוהגים להכשיר את הכיור על ידי הגעלה ברותחים וניקוי יסודי, היות והשימוש הכיור עם סבון שהוא נותן טעם לפגם. ועוד, דאזלינן בתר רוב שימושו כדעת השו"ע לכן מקילין בדבר.
אם מכשירים את השיש מדוע יש מחמירים לא להניח עליו סיר חם? אם רק כיסו את השיש ללא עירוי של מים. שמעתי שאם יש רטיבות אזי טעם החמץ עובר לסיר חם למרות הכיסוי. זה נכון? אפשר להפנות אותי למקור לזה? תודה רבה.