הרב א. כהן
אחד הבתים היותר מפורסמים בעולם היהודי כולו מזה עשרות בשנים, הוא הבית ברחוב רשב"ם 23 בבני ברק, ביתו של מרן שר התורה שליט"א. מאות אלפי יהודים, ללא גוזמא, פקדו ופוקדים את הבית הגדול הזה, מי לשוחח בדברי תורה, לשאול בכל מקצועות התורה, מי לבקש ברכה בדבר ישועה ורחמים. בית שמצטיין בפשטותו. היה פעם ששיפצו במטבח הבית, שלא על פי דעתה של הרבנית הצדקנית ע"ה, ואחד מבניה שליט"א ראה אותה בוכה מכאב. הרבנית טענה תמיד: "דעו לכם שעיני ישראל נשואות לפשטות בית זה, ומבית גדול זה כולם לומדים דוגמא, לכן צריך לנהוג במשנה זהירות לכל שינוי"
הרבנית ע"ה סיפרה שכמה פעמים הציעו להם בית גדול יותר לגור בו, ומרן שליט"א לא הסכים, כי כך היה להם טוב ולא חסרו בו דבר, ב"ה. ובבית הצנוע הזה ישנו כיסא מיוחד שיהודים רבים באים לשבת עליו, מה סיפורו של אותו כיסא?
הכאבים נעלמו
הרב הגאון רבי מרדכי צביון שליט"א, נכדו חביבו של מרן שר התורה שליט"א ומראשי ישיבת 'ברכת יוסף' קרית הרצוג, מספר לנו את סיפורו של הכיסא:
לאחר שמרן הסטייפלר זצוק"ל נפטר, לסבא מרן שר התורה שליט"א היו כאבי רגליים חזקים מאד, ויום אחד כשהביאו לו את הכיסא של הסטייפלר הביתה, התיישב על הכיסא ובבת אחת כל הכאבים נעלמו כלא היו. מאז, הסבתא הרבנית הצדקנית ע"ה היתה מושיבה על הכיסא את הנשים שבאו לבקש ישועה, נשים לפני לידה וכדו', ואמרה להן לומר פרק תהילים על הכיסא וראו ישועות גדולות.
הרבנית ע"ה היתה אומרת שהעיקר זה הפרק תהילים, אבל הסבא מרן שליט"א אומר, שיש קצת מקור לזה במדרש.
הגר"מ צביון מקריא לנו את המדרש עליו הצביע זקנו, מרן שר התורה שליט"א: "בית מדרשו של רבי אליעזר היה עשוי כמין ריס, ואבן אחת היתה שם והיתה מיוחדת לו לישיבה, פעם אחת נכנס רבי יהושע התחיל מנשק אותה האבן, ואמר האבן הזאת דומה להר סיני, וזה שישב עליה דומה לארון הברית" (שהש"ר א,ב). עד היום סבא שליט"א יושב על אותו הכיסא ממש (אם כי במשך השנים הכיסא עבר כמה תיקונים) והכיסא נמצא בביתו ועדיין יש הרבה שמגיעים להתיישב על הכיסא ולומר פרק תהילים.
הנכד הרה"ג ר' גדליה הוניגסברג שליט"א מספר לנו, כי בהזדמנות כשנשאל מרן הגר"ח שליט"א אם יש עניין להתפלל בסידורו של צדיק, השיב שכן, כמו שמצינו על 'מקום שהתפלל צדיק' בתחילת פרשת ויצא, שיעקב אבינו אמר 'אפשר עברתי על מקום שהתפללו בו אבותי' ובירושלמי נדרים 'מקלו של רבי מאיר'…
סיפורו של כיסא.
(יתד נאמן – 'ועת לכל חפץ' תשע"ח)